1
כָּל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מָמוֹן לַחֲבֵרוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִי. כמפורט בהלכה הסמוכה.
2
וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר. ענה שאינו חייב לו כפי שטען, וגם נשבע על כך.
3
הֲרֵי זֶה מְחֻיָּב לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקֶּרֶן שֶׁכָּפַר בּוֹ וכו‘. ועובר על לאו של “ולא תשקרו איש בעמיתו“ (ויקרא יט,יא, הלכות שבועות א,ח-ט).