הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת אֵין בָּהֶן תּוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ. וגם לא קרבן, משום שאינם נכללים בדין שבועת הפיקדון שנאמרה בפסוק (הלכות שבועות ז,ג-ד).
וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן וכו‘. פיקדון שייך רק במיטלטלין ולא בקרקע, ולמדו חכמים שכל דבר שאינו ממון גמור אינו בכלל דין זה (בבלי בבא קמא קיז,ב).
וְיָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת. התורה השוותה את דינם לדין קרקעות (ראה הלכות גנבה ב,ב).
וְיָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן. משום ששווי השטר אינו נגזר משווי הנייר אלא ממה שכתוב בו.
וְכֵן אִם הָיָה גֶּזֶל הַגֵּר. העבדים, השטרות והקרקעות.
אֵינָן חוֹזְרִים לַכֹּהֲנִים. מכיוון שאינם בכלל דין שבועה גם אינם בכלל דין גזל הגר.
וְכֵן הַקַּרְקַע וכו‘. בנוסף לכך, יש הבדל בסיסי בין קרקע לבין כל המיטלטלין.
וַאֲפִלּוּ נִמְכְּרָה... וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. ובדרך כלל גזלה נקנית לגזלן בייאוש ושינוי רשות (לעיל ב,ג).
חוֹזֵר עַל מִי שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ. שיחזיר לו את מה ששילם לו עבורה.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. בפרק ט.