1
עָקַר חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָלַךְ בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת... אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ פָּטוּר. אך אסור לכתחילה לעשות כן שמא יבוא לטלטל ארבע אמות בבת אחת, ולא הותר אלא כשנותן לחברו וחברו לחברו (לעיל יב,יז; וראה לקמן טו,כב, יט,כד, כ,ז נסיבות שבהן הותר גם לאדם עצמו לטלטל באופן זה. ויש כת"י שגרסו כאן 'מותר' במקום 'פטור', וראה יד"פ).
2
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעָמַד לָנוּחַ. שנעשית הנחה בתוך ארבע אמות, והעקירה משם היא פעולה חדשה.
3
וְהוּא שֶׁיַּעֲמֹד חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת לָנוּחַ. שאז הסתיימה ההליכה, ויש כאן הנחה חוץ לארבע אמות שחייבים עליה.