וַעֲבוֹדָה זָרָה... שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁאָר כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה. שכל המודה בה נמצא כופר בכל התורה ובכל דברי הנביאים (ראה הלכות עבודה זרה ב,ד-ה).
וְהַשַּׁבָּת הִיא הָאוֹת שֶׁבֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵינֵינוּ לְעוֹלָם. היא סימן על קדושת ישראל (ראה שמות לא,יג-יז).
וּשְׁנֵיהֶם כְּגוֹיִם לְכָל דִּבְרֵיהֶם. ויש לדבר משמעות לגבי כמה עניינים בהלכה (ראה הלכות שחיטה ד,יד, הלכות עירובין ב,טז, הלכות מעשה הקרבנות ג,ד; אך ראה הלכות איסורי ביאה יג,יז, שם נמנו דברים שנחשב כישראל).
לְפִיכָךְ מְשַׁבֵּחַ הַנָּבִיא וכו'. משום חשיבותה של מצוות השבת, והיותה אות ברית בין ה' וישראל.
מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה. כתוב בספרי הנביאים.
שֶׁנֶּאֱמַר אָז תִּתְעַנַּג. וזוהי התוצאה של מה שנאמר בפסוק שלפני כן: "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר.