שִׁבְעָה עָשָׂר יוֹבְלִין... וּשְׁנַת שֵׁשׁ וּשְׁלֹשִׁים בַּיּוֹבֵל הָיְתָה. מזמן הכניסה לארץ ועד חורבן בית ראשון מנו שישה עשר יובלים שלמים, ובשנת שלושים ושש ליובל השבעה עשר יצאו לגלות (וכשמחשבים גם את ארבע עשר השנים של כיבוש וחלוקה נמצא שעשו שבעה עשר יובלים גמורים — שו"ת הרמב"ם שפט).
וְשָׁנָה שֶׁיָּצְאוּ בָּהּ. שגלו מן הארץ.
שֶׁחָרַב בָּהּ הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית הָיְתָה. השנה הראשונה לחורבן בית ראשון הייתה מוצאי שביעית, שהבית חרב בסוף שנת שמיטה (שו"ת הרמב"ם שפט, כפי שאירע גם בבית שני כדלקמן ה"ד — יד"פ).
מִשֶּׁבָּטְלָה הָאָרֶץ. שבטל יישוב הארץ.
וְהִיא הַבִּיאָה הַשְּׁנִיָּה. הביאה הראשונה הייתה על ידי עולי מצרים ואז נתקדשה הארץ קדושה ראשונה שבטלה בזמן הגלות, ובביאה השנייה של עולי בבל נתקדשה הארץ קדושה שנייה לעולם (הלכות תרומות א,ה).
שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם יוֹבֵל בְּבַיִת שֵׁנִי. שאין היובל נוהג אלא בזמן שכל ישראל על אדמתם כדלקמן ה"ח.
כְּדֵי לְקַדֵּשׁ שְׁמִטּוֹת. כדי לדעת מתי שנת שמיטה, ששנת היובל מפסיקה את המניין הקבוע של שבע אחר שבע כדלקמן ה"ז.