נוֹהֵג דִּין עֶבֶד עִבְרִי. יהודי יכול להימכר לעבדות, כמבואר בהלכות עבדים א,א.
וְדִין בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה. דיני מכירה מיוחדים שחלים על בתים בעיר מוקפת חומה, כמבואר לקמן פרק יב.
וְדִין שְׂדֵה חֲרָמִים. אדם שאמר על שדהו בארץ ישראל 'הרי זו חרם', תינתן לכהנים המשרתים במקדש באותו זמן (הלכות ערכין וחרמין ו,ה). אך בזמן שאין היובל נוהג, אין בדבריו כלום (שם ח,יא).
וְדִין שְׂדֵה אֲחֻזָּה. דיני מכירה והקדשה של שדה שאדם קיבל בירושה (כמבואר בהלכות ערכין וחרמין פרק ד).
וּמְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב. גוי שקיבל עליו מצוות בני נח מפני ציווי הקב"ה, ורוצה לגור בארץ ישראל (הלכות איסורי ביאה יד,ז, הלכות מלכים ח,יא).
וְנוֹהֶגֶת שְׁבִיעִית בָּאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶם וכו'. כל דיני השמיטה הנהוגים בארץ ישראל, וכן דין השמטת כספים שנוהג בכל מקום, אינם חובה מהתורה אלא מדברי חכמים.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ט,ב-ג לגבי שמיטת כספים.