קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ. ראה גם הלכות ערכין וחרמין ה,יב.
קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. בהמות קדשים המיועדות לקרבן.
קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. בהמות שהוקדשו לצרכי המקדש שלא לצורך קרבן.
וְקָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ יִקָּבֵר הַנֵּפֶל הִפִּילוּ שִׁלְיָה תִּקָּבֵר. ראה גם הלכות תמורה ד,י.
וְשׁוֹר הַנִּסְקָל. שדינו להיסקל (כגון שהמית אדם) ואסור בהנאה (הלכות מאכלות אסורות ד,כב).
וְעֶגְלָה עֲרוּפָה. הרוג שנמצא בדרך ואין ידוע מי הרגו, מודדים את המרחק ממנו אל הערים שמסביב וזקני העיר הקרובה מביאים עגלה ועורפים אותה לכפרה (הלכות רוצח ט,ב-ג). העגלה אסורה בהנאה ונקברת (שם י,ו).
וְצִפֳּרֵי מְצֹרָע. מצורע הנטהר מטומאתו מביא שני ציפורי דרור, את אחת הציפורים שוחטים לכלי ובו מים חיים, ציפור זו אסורה בהנאה ונקברת (הלכות טומאת צרעת יא,א).
וּשְׂעַר נָזִיר טָמֵא. נזיר שנטמא צריך להביא קרבנות, לגלח את שערו ולהתחיל את נזירותו מהתחלה, שערו אסור בהנאה וטעון קבורה (הלכות נזירות ו,יד).
וּפֶטֶר חֲמוֹר. את הוולד הבכור של החמור יש לפדות בשה ולתתו לכהן. כשהבעלים אינו מעוניין בפדיון החמור עורפים את ראשו, והוא אסור בהנאה וטעון קבורה (הלכות ביכורים יב,ד).
וּבָשָׂר בְּחָלָב. ראה גם הלכות מאכלות אסורות ט,א.
וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה. ראה גם הלכות שחיטה ב,ב.