וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מִדַּעַת. שמתכוון לקדש את מה שמכניס לתוכם.
וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא מִתּוֹכָן. ולא מצדם החיצוני.
אִם עוֹשִׂין הֵן מֵעֵין מְלַאכְתָּן שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין וְהֵן שְׁלֵמִים. אם כעת הם ראויים לשימוש כפי שהיו לפני שניקבו.
אֲבָל הַמִּדּוֹת אֵין מְקַדְּשִׁין חֲסֵרִין אֶלָּא אִם דַּעְתּוֹ לְמַלּוֹתָן. כלי המידה אינם מקדשים כשהם חסרים, אלא אם כן דעתו למלאותם לגמרי שאז מקדשים מיד את מה שהתחיל להכניס לתוכם אפילו אם עוד לא סיים למלאות (וראה מפרשים שדנו ביחס בין דין כלי מידה לשאר כלי שרת).
וְאִם אֵין דַּעְתּוֹ לְמַלֹּאותָן מְקַדְּשִׁין לְהִפָּסֵל אֲבָל לֹא לִקְרַב. כשאין דעתו למלאות את כלי המידה לגמרי, אינם מקדשים את מה שהוכנס לתוכם כדי שיוכלו להקריבו, אבל מקדשים אותו בקדושת הגוף שיוכל להיפסל כדרך שקדשים נפסלים, כגון בנגיעת טומאה, לינה ויציאה מהעזרה.