לֹא הָיָה שׁוֹבֵר אֶת הָרֶגֶל אֶלָּא נוֹקְבוֹ וְתוֹלֶה בּוֹ. המנהג הרווח אצל פושטי עורות הוא לשבור רגל אחת ולהניחה בתוך הרגל השנייה, וכשהיה מפשיט את העולה לא היה עושה כך, אלא היה עושה נקב בשתי הברכיים של הבהמה, ותולה אותה על וו שהוכנס לנקב, כשרגליה האחוריות כלפי מעלה. והטעם שעשה כן כדי שהבהמה תישאר תלויה גם לאחר שמנתח את הרגל הראשונה (תוי"ט תמיד ד,ב בשם המפרש).
וְאִם הָיָה שׁוֹר מַפְשִׁיטוֹ בְּלֹא תְּלִיָּה. מחמת כובדו לא היה תולהו (ערוה"ש עד,כ).
וּמַפְשִׁיט עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה. מהרגליים (התלויות למעלה) כלפי מטה, עד החזה.
הַכְּרָעַיִם. החלק התחתון של ארבעת רגלי הבהמה.
וּנְתָנָן לְאַחֵר. כהן אחר. והכהנים שקיבלו את חלקי הבהמה היו מעלים אותם למזבח כמבואר לקמן ה"י.
וְהִשְׁלִים אֶת הַהֶפְשֵׁט. מהחזה עד הצוואר.
וְקָרַע אֶת הַלֵּב וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. פתח את החזה כנגד הלב וקרע את הלב כדי שיצא ממנו הדם שכנוס בו (רדב"ז; ויש שהסבירו שלא היה קורע את החזה אלא היה מכניס את ידו דרך מקום השחיטה עד ללב — תפא"י תמיד ד,ב).
וְחָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם. החלק העליון של הרגליים הקדמיות.
עָלָה וכו'. שהרי הבהמה תלויה הפוכה ורגליה למעלה.
עָלָה לָרֶגֶל הַיְמָנִית חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְאַחֵר. לאותו הכהן שזכה גם בראש (לקמן הי"א).
וּשְׁתֵּי בֵּיצִים עִמָּהּ. חתך את החלק העליון של הרגל האחורית הימנית באופן ששתי הביצים (בקרבן זכר) נחתכו עמה.
וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵעַ אֶת הַבְּהֵמָה. את בטן הבהמה.
הַפֶּדֶר. חֵלב הבהמה (השומן המכסה את האיברים הפנימיים).
וְנוֹתְנוֹ עַל הָרֹאשׁ מִלְּמַעְלָן עַל בֵּית הַשְּׁחִיטָה. הכהן שהיה מחזיק את הראש היה מחזיק אותו באופן שמקום שחיטתו היה כלפי מעלה (לקמן ה"י), ועליו היה נותן המפשיט את הפדר שיכסה את בית השחיטה (המלוכלך בדם) ויעלה הראש למזבח בדרך כבוד (בבלי יומא כו,א).
הַקְּרָבַיִן. איברי מערכת העיכול.