שֶׁהִפְחִידוֹ בְּדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ. איים עליו בדבר שיכול האונס לעשותו.
וְלֹא הָיָה שְׁטָר בְּיַד הַמַּשְׂכִּיר. שכתוב בו שהפרדס מושכר למחזיק ושמוכיח את בעלותו של המשכיר על השדה.
שֶׁאֲכָלוֹ הַשּׂוֹכֵר. החזיק בפרדס ואכל פירותיו.
אֶכְבֹּשׁ שְׁטַר שְׂכִירוּתוֹ. אחביא את שטר השכירות הנמצא בידי.
וְאֶטְעֹן שֶׁהוּא לָקוּחַ בְּיָדִי. שהמחזיק בקרקע שלוש שנים יכול לטעון שקנה אותה אף שאין בידו שטר בעלות (ראה הלכות טוען ונטען יא,ב).
וְטָעַן שֶׁהַפַּרְדֵּס לוֹ. השוכר טען שהפרדס שייך לו.
וְאַחַר כָּךְ מָסַר הַמַּשְׂכִּיר מוֹדָעָא. בפני אותם העדים שראו שהשוכר כפר בו בבית דין שהמכירה שימכור לשוכר היא רק מפני שאיים עליו.
שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁהוּא אָנוּס וכו'. יש צורך שעדי המודעא ידעו שהמוכר אנוס בדבר (לעיל ה"ב), ומכיוון שעדי המודעה יודעים שהשוכר כפר בו וטען שהפרדס שלו, הרי זה מוכיח שהמכירה נעשית באונס.