1
זֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. מתי ילדה, ושמא ילדה כשהייתה בחזקתי.
2
וְאֵינָהּ בִּרְשׁוּת אֶחָד מֵהֶן יַחֲלֹקוּ. אם הפרה או השפחה ברשות שאינה של אף אחד מהם, מחלקים ביניהם את מחיר הוולד. ואף שבהלכה הקודמת נאמר שעל הלוקח להביא ראיה גם כשהמוכר אמר איני יודע, זהו מפני שהלוקח טען טענת ודאי ולכן מוטל עליו להביא ראיה, ואם לא יביא מניחים את המצב בחזקת הבעלים הקודמים. אבל במקרה המדובר כאן כשהלוקח גם הוא אינו יודע, המצב שקול, ואין תוקף בחזקת הבעלים הקודמים כשלעצמה להפסיד את הלוקח (ערוה"ש חו"מ רכג,ב, וראה מ"מ וסמ"ע שם ס"ק ב שיישבו את שתי ההלכות באופנים אחרים).
3
זָכָה הַטּוֹעֵן בַּוָּלָד. ששתיקת האחר נחשבת כהודאה.