וְקָנוּ מִיָּדָם. המוכר הגביה כלי של הקטן על מנת להקנות לקטן את המקח.
אוֹ שָׂכַר מֵהֶן הַמָּקוֹם. הקטן שכר מהמוכר את מקום המיטלטלין כדי לקנותם.
רְאָיָה לַדָּבָר וכו'. הוכחה שקטן יכול לקנות רק כאשר אוחז בידו את המקח, ולא בדרכים עקיפות.
שֶׁאֵין חֲצֵרוֹ שֶׁל קָטָן וְלֹא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ קוֹנִין לוֹ. חצרו של אדם קונה לו חפצים שנמצאים בה, וכן כאשר הוא עומד במקום ציבורי שהולכים בו מעט אנשים, חפצים שנמצאים בארבע האמות הסמוכות לו נקנים לו (ראה הלכות גזלה ואבדה יז,ח-ט). ודין זה הוא רק בגדול אך קטן אינו קונה באופן זה.
מִפְּנֵי שֶׁנִּתְרַבּוּ מִדִּין שְׁלִיחוּת לֹא מִדִּין יָדוֹ. חצר או ארבע אמות קונים לאדם מדין שליחות, כשם ששלוחו קונה לו, ולא מפני שנחשבים כידו. ומכיוון שקטן אינו יכול למנות שליח, אינו קונה בקניין חצר או ארבע אמות (שם ה"י).
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות זכייה ומתנה ד,ח-ט (ומער"ק כתב שנראה להגיה ברמב"ם "כמו שנתבאר", והיינו לעיל בהלכות גזלה ואבדה יז,י ששם נתבאר דין זה בטעמו היטב).
אֲבָל הַקְּטַנָּה שֶׁנִּתְרַבָּת חֲצֵרָהּ מִיָּדָהּ וכו'. לגבי קטנה יש לימוד מיוחד שכשם שהיא מתגרשת בגט שהגיעה לידה, כך היא מתגרשת בגט שהגיע לחצרה (הלכות גזלה ואבדה שם). וכשם שקונה גט בקניין חצר, כך קונה מקח בשכירות מקום ובקניין סודר.