1
וַאֲפִלּוּ הָיָה שַׁבָּת. ויצטרכו לחלל את השבת בהליכה זו.
2
שֶׁנֶּאֱמַר. בציווי התורה על החגים.
3
וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מוֹעֵד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. שהמילה 'מועד' מורה על כך שדבר זה שייך דווקא לזמן מיוחד (ראה גם הלכות קרבן פסח א,יח).
4
לְפִיכָךְ אֵין מְחַלְּלִין אֶלָּא... מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. משום שחילול השבת הותר רק בהקשר לקיום המועדות, מחללים רק באותם החודשים שבהם המועדים חלים.
5
מִפְּנֵי קָרְבַּן מוּסָף שֶׁבְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא דּוֹחֶה שַׁבָּת. שהואיל והקרבן דוחה שבת (ראה הלכות ביאת מקדש ד,י), הקביעה הגורמת להקריבו אף היא דוחה שבת.