הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין. ואין חוששים שמה שמצא הוא המעשר שהוזז ממקומו.
מָנֶה. מאה דינרים.
הַשְּׁאָר חֻלִּין. מניחים שהמנה של המעשר נותר במקומו, והאב הוסיף אליו מנה אחר של חולין, ומה שאמר 'הרי שם מנה' כוונתו רק למעות המעשר (ריק"ו). ונמצא שיש כאן מאה מעשר ומאה חולין מעורבים, ויש לחללן באופן המבואר לעיל ה"ב (ד"א על פי ראשונים).
הֲרֵי שָׁם מָאתַיִם וּמָצָא מָנֶה הֲרֵי הִיא חֻלִּין. הדינרים שמצא חולין, כיוון שבדרך כלל אדם אינו מפריד בין מעות מעשר שהרי צריך להעלות את כולן לירושלים (רש"י ביצה י,ב), ולכן סביר להניח שלא לקח מאה דינרים מתוך המאתיים אלא לקח את כל כסף המעשר יחד, והדינרים שמצא הם דינרים אחרים.
הִנִּיחַ מָנֶה מַעֲשֵׂר וּמָצָא מָאתַיִם... הַכֹּל חֻלִּין. אם האב עצמו מצא מאתיים, אין להניח שהוסיף מנה חולין אל המעשר, שהרי אם היה עושה כך היה זוכר זאת (ראה רש"י שם שהנחת מעות חולין עם מעות מעשר זהו מעשה חריג), אלא יש להניח שאלו מעות אחרות (ריק"ו).
כִּיסִין. כעין ארנקים.
וְנִמְצָא בְּזָוִית אַחֶרֶת. פירות או מעות.