שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. שהוא רכוש עבודה זרה ואסור בהנאה, אך אין מצווה להשמידו (ר"י קאפח ויד"פ).
וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת. עיר שרוב תושביה עובדי עבודה זרה, ויש לשרוף את כל רכושה (הלכות עבודה זרה ד,ו), והשופר נחשב כשרוף וכאילו חסר משיעורו המבואר לקמן ה"ה (ראה הלכות שבת יז,יב; וראה גם לקמן ח,א).
שׁוֹפָר הַגָּזוּל שֶׁתָּקַע בּוֹ יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וכו'. ואינו פסול משום מצווה הבאה בעברה (ראה לקמן ח,א), משום שהמצווה מתקיימת בקול התקיעה שאין בה גזל, ולא בגוף השופר.
שֶׁל עוֹלָה. בהמה שהוקדשה לקרבן עולה.
שֶׁאֵין בַּקּוֹל דִּין מְעִילָה. שאין איסור מעילה חל על דברים שאין להם ממשות, כגון קול (הלכות מעילה ה,טז), ולכן אין כאן מצווה הבאה בעברה.
וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא נֶהֱנֶה בִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל. וכיצד יצא ידי חובתו באיסורי הנאה.
מִצְווֹת לֹא לֵהָנוֹת נִתְּנוּ. ואף שנהנה בכך ששומע קול שופר, אין קיום המצוות נכלל בגדר הנאה.
לְפִיכָךְ הַמֻּדָּר הֲנָיָה וכו'. מי שנדר שלא ייהנה משופר מסוים, מותר לו לתקוע בו לשם מצווה, שאין זו הנאה.