1
וְלֹא לִתְּנָהּ לְאִישׁ אַחֵר. במתנה.
2
לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ. אם האדון אינו מייעד את שפחתו יש בכך משום בגידה בה שכן היא הגיעה לביתו מתוך ההנחה שתינשא לו או לבנו וזוהי המצווה העדיפה (לעיל ה"ז), ואם לא עשה כן אינו רשאי למכרה לאדם זר.
3
שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה בָּאָמָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְיַעֲדָהּ לִבְנוֹ. מכיוון שרשאי לייעדה לבנו, כתבה התורה במפורש שאינו רשאי לתת אותה לאדם אחר. אבל עבד עברי מובן מאליו שאינו רשאי ליתנו.