1
עֲבָדִים שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ שֶׁהֲרֵי יֶשְׁנָן בְּמִקְצָת מִצְווֹת. הקונה עבד מן הגויים צריך למול אותו ולהטבילו לשם עבדות והוא מקבל עליו את קיום המצוות (ראה הלכות איסורי ביאה יג,יא, יד,ט), וחייב במצוות כאישה (הלכות חגיגה ב,א). ועבד כזה הוא במצב ביניים שיצא מכלל הגויים ולכלל ישראל לא בא (הלכות איסורי ביאה יב,יא), וכשהוא משתחרר צריך לטבול פעם נוספת ובכך הוא נעשה ישראל גמור (שם יג,יב), ודינו כגר (שם יד,יט).
2
עֶבֶד שֶׁהוּא בְּגַיּוּתוֹ. שאינו מעוניין למול ולקבל מצוות העבדים אלא להישאר גוי (ראה לקמן ח,יב).
3
רָאשֵׁי הָאָזְנַיִם. שפת האוזן כולה.
4
וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה. ראש איבר המין של האיש.
5
וְרָאשֵׁי דַּדִּין שֶׁבָּאִשָּׁה. פטמות השדיים.