1
הִכָּהוּ כְּנֶגֶד עֵינוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֶה וכו'. היכה ליד עינו או אזנו מבלי לגעת בגופו וכתוצאה מכך נתעוור או נתחרש.
2
אֵין הָעֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת. שבמקרים אלו לא המכה עצמה גרמה לעיוורון או לחירשות, אלא הוא גרם לעצמו על ידי הפחד (ראה בבלי בבא קמא צא,א).