אֵין אָדָם נִפְסָל בַּעֲבֵרָה עַל פִּי עַצְמוֹ. על פי הודאתו שעבר עברה. ומכל מקום לכתחילה אין לייחד אותו לעד (הלכות טוען ונטען ב,ג).
לָוָה בְּרִבִּית. בדפוסים “הלוה בריבית” וזוהי גם משמעות הגרסה כאן (ראה הערת שילת ברמב”ם מדויק וילקוט שינו”ס במהדורת פרנקל).
אַף עַל פִּי שֶׁמְּשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. וחייב להחזיר את מה שגנב או גזל או את הריבית שלקח על פי עדותו, שכן לעניין תשלומי ממון הודאת בעל דין נחשבת לעדות גמורה.
וְהֵעִיד לֵוִי וְאָמַר לִי הִלְוָה בְּרִבִּית. הצטרף לעדות שמעון על כך שראובן הלווה בריבית, ואמר שהוא היה הלווה.
אַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי הוֹדָה לֵוִי שֶׁלָּוָה בְּרִבִּית. ומאחר שאין אדם משים עצמו רשע, היה מקום לומר שאין עדותו עדות כלל.
וְנֶאֱמָן עַל רְאוּבֵן וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל עַצְמוֹ. מחלקים את דיבורו, ומאמינים לעדותו שראובן הלווה בריבית ואין מאמינים לעדותו שהוא היה הלווה.
שֶׁפְּלוֹנִי רְבָעוֹ. במשכב זכור.
בֵּין לִרְצוֹנוֹ. אפילו כשהעיד שרבעו לרצונו, מאמינים לעדותו שפלוני עבר על האיסור, אף על פי שאין מאמינים לעדותו שהוא היה שותף לעברה.
לְהָרְגוֹ אֲבָל לֹא לְהָרְגָהּ. לפי שאדם קרוב אצל אשתו ואינו נאמן עליה, ומחלקים את דיבורו ומאמינים לדבריו שפלוני עבר על איסור אשת איש, ואין מאמינים לדבריו שהאיסור היה עם אשתו.
הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין לְהָרְגוֹ. את הרובע.
שֶׁאֵין אָדָם קָרוֹב אֵצֶל מָמוֹנוֹ. ולכן מאמינים לדבריו אף ביחס לשור.