1
שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְחָזַר בּוֹ אוֹ שֶׁלָּקָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. שכאשר עושה תשובה וחוזר בו ממעשיו או לוקה הריהו חוזר לכשרותו, כמבואר בהלכות הבאות.
2
הֲרֵי זֶה סָפֵק פָּסוּל. שהרי יש עדויות סותרות על כשרותו.
3
לְפִיכָךְ לֹא יָעִיד וכו’. שכן מחמת הספק מעמידים את הממון בחזקת בעליו (וחזקת הממון עדיפה על חזקת הכשרות של העד).
4
וְלֹא יָדוּן. שהפסול לעדות פסול גם לדון (לקמן טז,ד).
5
עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. שאז אפילו על צד שהיה פסול, חזר לכשרותו.