1
הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא. פסולים לדון מפני שחוששים שלא יהפכו בזכות הנידונים או בחובתם (ראה גם הלכות סנהדרין כג,ו).
2
וְהַגֵּר וְהַמְשֻׁחְרָר. גר, ועבד כנעני ששוחרר שדינו כגר, שרק מי שאמו ישראלית כשר לדון (שם ב,ט, יא,יא).
3
וְכֵן הַזָּקֵן וְהַסָּרִיס וְהַמַּמְזֵר וְסוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו... וְאֵינָן כְּשֵׁרִים לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הגם שכשרים לדון דיני ממונות.
4
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שם ב,ג, ב,ט, יא,יא.