כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכות הקודמות, שבדיני ממונות מצרפים את העדות גם אם העדים ראו את העדות בזמנים שונים או שהעידו בבית הדין בזמנים שונים או באופנים שונים, ובכל המקרים הללו צריך שכל אחד מהעדים יעיד עדות שלמה.
אֵין מְצָרְפִין עֵדוּת שְׁלָשְׁתָּן וְאוֹמְרִין הֲרֵי אֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. כאשר שדה נמצאת ברשות אדם ובא אחר שהיה ידוע כבעלים של השדה וטוען שהשדה שלו, אם המחזיק מביא עדים שאכל מפירות השדה במשך שלוש שנים רצופות, היא נעשית בחזקתו והוא נאמן לטעון שקנאה או קיבלה מהבעלים הקודמים גם אם אינו מביא ראיה לדבריו (הלכות טוען ונטען יא,ב). ומכיוון שבמקרה הנזכר כאן כל עד העיד על שנה אחרת, אין עדותם מצטרפת (ראה גם שם טו,ב).
רָאִיתִי שַׂעֲרָה אַחַת בְּצַד יְמִינוֹ שֶׁל זֶה. במקום הערווה. וכדי שאדם יהיה מוגדר כגדול וכאיש הוא צריך להיות בן שלוש עשרה שנה ושיהיו לו שתי שערות במקום הערווה (הלכות אישות ב,י).