1
שְׁנַיִם שֶׁאָמְרוּ טַעַם אֶחָד אֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת אֵין נִמְנִין אֶלָּא בְּאֶחָד. האומר סברה זהה לסברה שאמר אחר, אף על פי שהשני מביא מקור אחר לסברה זו אינו נמנה בנפרד מן הראשון. ונחלקו הפרשנים באיזה מקרה מדובר: יש מפרשים שמדובר בדיינים, שמכיוון שהדיין השני נסמך על דברי הראשון ואינו אומר את דבריו מדעתו, אינו נמנה בנפרד ממנו (קרן אורה סנהדרין לד,א). ויש מפרשים שמדובר בתלמידים המלמדים זכות שמעלים אותם לסנהדרין (לקמן ה”ח), שכאשר התלמיד אומר סברה שכבר נאמרה, אף אם מביא לה מקור חדש, אינו עולה להימנות עם הסנהדרין (מרגליות הים שם אות י, יד”פ).