נִכְסֵי הֶקְדֵּשׁ. נכסים ששייכים למקדש.
שֶׁגָּנַב נִכְסֵי הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא הַקֶּרֶן בִּלְבַד. ראה גם הלכות תרומות י,כד.
לְרֵעֵהוּ. אדם מישראל.
וְכֵן הַגּוֹנֵב קָדָשִׁים מִבֵּית בַּעֲלֵיהֶן. נכסים שהוקדשו לקרבנות, ובגלל הגנבה אינו יכול להקריבם.
בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. קרבנות שאין הבעלים אוכלים מהם כגון עולה וחטאת.
בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים. קרבנות שהבעלים אוכלים מהם, כגון שלמים. ואף על פי שיש לבעלים זכות אכילה בהם, מכל מקום הריהם הקדש ואין חייבים עליהם כפל.
בֵּין קָדָשִׁים שֶׁאֵין הַבְּעָלִים חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן. שאינו חייב להקריב קרבן אחר במקום זה שנגנב.
בֵּין קָדָשִׁים שֶׁהַבְּעָלִים חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן. שחייב להקריב קרבן אחר במקום זה שנגנב, והגנבה גרמה לו הפסד ממוני.
שֶׁנֶּאֱמַר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ וְלֹא מִבֵּית הֶקְדֵּשׁ. ואף שדין גנבה מהקדש נלמד מהכתוב “רעהו“, במקרה זה יש חידוש שפטור גם אם יש למקדיש תביעה כלפי הגנב על כך שמנע ממנו להקריב קרבן ולכן יש צורך במקור נוסף (רש“ש בבא קמא סג,א, חידושי הגרי“ז בכורות דף יא,א). ויש שפירשו שהחידוש הוא שפטור גם כשנכסי ההקדש הם אצל אדם אחר כשנגנבו (בן ידיד ועוד).