1
הַגּוֹנֵב וּמָכַרוְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים... חוֹזֵר הַחֵפֶץ לִבְעָלָיו. מכיוון שהבעלים לא התייאשו, החפץ הגנוב עדיין שייך להם ויש להחזירו להם, שגנבה וגזלה נקנים רק בצירוף של ייאוש ושינוי רשות (ראה הלכה הבאה).
2
וְהַבְּעָלִים נוֹתְנִין לַלּוֹקֵחַ דָּמִים שֶׁשָּׁקַל לַגַּנָּב מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק. אף על פי שמעיקר הדין הבעלים אינם צריכים לשלם ללוקח אלא הגנב צריך להחזיר לו את כספו, חכמים תיקנו שישלמו הבעלים לקונה כדי שבני אדם לא יימנעו מלקנות זה מזה מחשש שיתברר שהחפץ גנוב ויילקח מהם, וגם יפסידו את מה ששילמו.
3
וּבְעָלִים חוֹזְרִי™ן וְעוֹשִׂין דִּין עִם הַגַּנָּב. ומשלם להם מה ששילמו לקונה.
4
וְאִם גַּנָּב מְפֻרְסָם הוּא לֹא עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק. שאין עניין להגן על מי שקונה ממנו.