1
אֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִם יִשְׂרָאֵל אוֹ עִם הַגּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. ראה גם לעיל א,א.
2
וְכֵן אָסוּר לְהַטְעוֹת אֶת הַגּוֹי בַּחֶשְׁבּוֹן. כשמחשב עמו סכומי כסף, ולא רק במידות ומשקלות (והשווה הלכות גזלה ואבדה יא,ד-ה).
3
וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ. פסוק זה נאמר ביחס לישראל שנקנה לעבדות על ידי גוי, ואחד מקרוביו משלם לאותו קונה כדי לפדותו, וסכום הפדיון נקבע לפי מספר השנים שנשארו עד היובל. ונלמד מכאן שהישראל צריך לחשב את הדבר במדויק ואסור לו לרמות את הגוי.
4
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. אפילו במקום שישראל שולטים וכופים על הגוי את דיני התורה לגבי פדיון עבד אסור לרמות את הגוי.
5
וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר... מִכָּל מָקוֹם. פסוק זה נאמר ביחס לרמאות במשקלות ומידות, ומודגש בו שכל רמאות היא תועבה ולא משנה את מי מרמים (פה“מ כלים יב,ז).