1
הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שְׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה. רצה להקדיש בהמה לקרבן שלמים, וכשהקדישה בפועל אמר בטעות שתהיה עולה (ראה גם הלכות מעשה הקרבנות יד,יב).
2
לֹא אָמַר כְּלוּם. והבהמה אינה קדושה.
3
עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין. שתהיה התאמה בין דיבורו לבין מחשבתו.
4
אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְאִסּוּר. של הקדשת בעלת מום למזבח.
5
אֵינוֹ לוֹקֶה. שהקדושה לא חלה.
6
שֶׁדִּמָּה. חשב.
7
הֲרֵי זֶה קָדוֹשׁ. אף שעשה זאת מחמת שלא ידע שהדבר אסור, אינו נחשב להקדש בטעות, שהרי התכוון להקדיש.
8
וְאֵינוֹ לוֹקֶה. שהדבר נעשה בשוגג.