מֵי הֶחָג. המים שהיו מנסכים בחג הסוכות (ראה הלכות תמידין ומוספין י,ו).
וְהִשִּׁיקָן וְטִהֲרָן. חיברם למי מקווה ובאופן זה נטהרים המים הטמאים.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּטְהָרוֹת. הלכות טומאת אוכלין ב,כא.
אִם טִהֲרָן וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁן הֲרֵי אֵלּוּ מִתְנַסְּכִין. אף שבתחילה לא היו ראויים לניסוך, מכיוון שהקדיש אותם רק לאחר שטיהר את המים ונעשו ראויים לניסוך, הרי אלו מתנסכים (לפי העיקרון ש'אין הדחוי מעיקרו דחוי' – ראה הלכות מעשה הקרבנות טו,ד ובביאור שם).
וְאִם הִקְדִּישָׁן וְאַחַר כָּךְ נִטְמְאוּ הוֹאִיל וְנִדְּחוּ יִדָּחוּ. אם המים נטמאו לאחר שהוקדשו לניסוך המים, גם אם יטהר אותם אין לנסכם כיוון שלאחר שהוקדשו נפסלו ובאותה שעה נדחו מניסוך על המזבח, ושוב אין לנסכם, שכן כלל הנוגע לדברים הקדושים הוא שדבר שהיה ראוי להקרבה ונדחה בשל פסול מסוים, הרי הוא נפסל לגמרי אף אם סיבת הפסול כבר אינה קיימת ('נראה ונדחה אינו חוזר ונראה' – ראה שם).