טֻמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים ומינו אינו ברור. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד מילה זו: טֻומְטוֹם.]
וְאַנְדְּרָגִינָס. שיש לו איברי זכרות ואיברי נקבות.
נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה... וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק. הואיל ויש ספק אם הם איש או אישה (ראה הלכות אישות ב,כד-כה; וראה גם הלכות מחוסרי כפרה ג,ז).
לְפִיכָךְ אֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. אין שורפים את התרומה והקדשים שנטמאו מחמתם.
וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. שאין הם או הנטמא מהם חייב כרת אם נכנס למקדש או אכל קדשים במזיד (ראה הלכות ביאת מקדש ג,יב, הלכות פסולי המוקדשין יח,יג).
שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה וְאֶת הַקֳּדָשִׁים. הואיל ויש כאן טומאה מכל מקום בין אם הם איש ובין אם הם אישה.
אֲבָל אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. והוא הדין שאינם חייבים על אכילת קדשים (או"ש, וראה תוספתא זבים ב,ב). ויש שכתבו שחייבים על אכילת קדשים כרת (מנ"ח קעח,ב).
שֶׁנֶּאֱמַר. לגבי שילוח טמאים מן המקדש.
טֻמְאַת זָכָר וַדַּאי אוֹ טֻמְאַת נְקֵבָה וַדָּאִית. ובמקרה זה אין ידוע אם הטומאה היא משום זכר או משום נקבה.
נָגַע הוּא עַצְמוֹ... הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. המפרשים התקשו כאן בטעם הדבר וניסו לבאר זאת בדרכים שונות (ראה שו"ת רמ"ע מפאנו קל, ערוה"ש קו,כא ועוד), ויש שכתבו שיש לגרוס כאן: "פטור" כגרסת התוספתא ע"פ הר"ש (ר"ש זבים ב,א; ראה חזון נחום זבים ב,א, מרומי שדה לנצי"ב נידה כח,ב).