מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ. מסורת חכמים בפרשנות הפסוקים.
שֶׁמַּדְוָהּ. הדם שלה.
וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן אִסּוּר נִדָּה וכו'. הלכות איסורי ביאה ה,ז-י.
אֲבָל אִם רָאֲתָה דָּם יָרֹק הֲרֵי הוּא טָהוֹר. ואין האישה נעשית נידה על ידו, ואם האישה כבר נידה אין הדם הירוק מטמא כדם הנידה.
וְאֵינוֹ כְּמוֹ רֻקָּהּ וּשְׁאָר מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִמֶּנָּה. אף שהרוק של מטמאי משכב ומושב, וכן נוזלים נוספים היוצאים מגופם, מטמאים כאב הטומאה (לקמן הל' יד-טו), הדם הירוק אינו מטמא כמותם (ונחלקו האחרונים אם דינו כמשקי הזב המטמאים כוולד הטומאה או כמשקי הזב שטהורים לגמרי - ראה לקמן הט"ז; נוב"י תניינא יו"ד צז, ערוך לנר נידה מא,ב).
שֶׁהָרֹק מִתְעַגֵּל וְיוֹצֵא. מתעגל לצורת טיפה ויוצא כך מן הגוף.
וְזֶה שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד. זורם. וכיוון שאינו דומה לרוק אין הוא בכלל המשקים היוצאים מן הגוף המטמאים כאב הטומאה.