וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁדַּיָּן שְׁעָתָן. הנשים שאינן מטמאות למפרע אלא משעה שראו בלבד (ראה לקמן ד,א; וראה הלכות איסורי ביאה ט,ה).
כִּתְמָן כִּרְאִיָּתָן. דינם זהה.
לְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים. שהמשכב והמרכב שלהן הוא אב הטומאה המטמא אדם וכלים.
וַאֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל וכו'. שיש לו כיסוי צמוד ומהודק. שאף על פי שאינו נטמא באוהל המת (הלכות טומאת מת כא,א), נטמא על ידי היסט הזב (ראה לקמן ח,ג).
אֲבָל אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַבּוֹעֵל לְמַפְרֵעַ. ראה גם הלכות איסורי ביאה ח,יג, ט,ג.
אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בִּלְבַד. שהבועל אחת מנשים אלו קודם שנמצאו טמאות, אינו נעשה טמא למפרע בטומאה חמורה כדין בועל נידה אלא כדין אדם שנגע בנידה שהוא ולד הטומאה ומטמא אוכלים ומשקים בלבד.
הַבּוֹעֵל אוֹתָהּ מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם טָמֵא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה. שמשעה שראתה כתם היא טמאה מכאן ולהבא ואין לה חזקת טהרה יותר ולפיכך הבועל אותה נעשה טמא כבועל נידה (מה שאין כן לגבי הבועל למפרע שאינו נעשה טמא כבועל נידה הואיל ובשעה שבעל הייתה האישה בחזקת טהורה, ריטב"א נידה טו,א).