1
מֻנָּחִין לְאָרְכָּן טְמֵאִין... מֻנָּחִין לְרָחְבָּן טְהוֹרִין. שכאשר הזב שוכב לאורך הספסלים הרי שרובו עשוי להיות על כל אחד מהם בנפרד ולפיכך מטמא אותם, מה שאין כן כאשר שוכב עליהם לרוחבם (רש"י שבת צג,א, ר"ש ורא"ש זבים ד,ד). ובפה"מ (שם) פירש הרמב"ם להפך, שכאשר אורך הזב לרוחב הספסלים הם טמאים משום שהוא שוכב על כולם, מה שאין כן כאשר הוא שוכב עליהם לאורכם (וראה חזון נחום שם שהרמב"ם כאן חזר בו ממה שכתב שם).
2
שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים. הואיל והזב עשוי לסמוך את רובו על כל רגל בנפרד (קרית ספר), או משום שגם חצי גופו של הזב נחשב כרובו לעניין זה (ערוה"ש קטו,טז).