גְּלֻסְקָה. לחם מתובל מעשה אומן (פה"מ דמאי ו,יב).
לוֹקֵחַ לוֹ סְתָם וּפָטוּר מִלְּעַשֵּׂר. שאינו אלא שליח של עם הארץ.
וְאִם הֶחֱלִיף אֶת הַמָּעָה. קנה מכספו שלו, ובתמורה לקח את המטבע של עם הארץ.
חַיָּב לְעַשֵּׂר. שאז נחשב כאילו מכר את הדמאי לעם הארץ וצריך לעשר את שהוא מוכר (לעיל ה"א).
וְאִם פֵּרֵשׁ הֶחָבֵר וכו'. במקרה שהחליף את המעה.
וְזוֹ שֶׁלָּקַח לַחֲבֵרוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְעַשֵּׂר אוֹתָהּ. שכיוון שאמר למוכר שאגודה זו היא בשביל עם הארץ הרי המוכר מקנה אותה על ידו ישירות לעם הארץ, והחבר אינו נחשב כמוכר דמאי בעצמו אלא כשליח (ר"י קאפח).
וְאִם נִתְעָרְבוּ... מְתַקֵּן הַכֹּל דְּמַאי. שמא ייתן לעם הארץ את האגודה שלקח לעצמו ונתחייב כבר לעשר אותה (ואין האגודה בטלה ברוב מפני שאפשר לתקן את התערובת ולהתירה באכילה על ידי שיפריש ממנה מעשרות, ודבר שיש לו מתירים אינו בטל — הלכות מאכלות אסורות טו,י).