1
טֻמְאַת מִדְרָס. טומאה שמקבל כלי מחמת שהזב ישב, שכב או רכב עליו (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ז,א).
2
מְשִׁיחָה. חוט דק.
3
אִם חִבְּרוֹ חִבּוּר שֶׁמֵּשִׂים אֶת שְׁנֵיהֶן כְּאִלּוּ הֵן אֶחָד לַטֻּמְאָה שֶׁאִם נִטְמָא זֶה יִטָּמֵא זֶה. אם מחבר אותם באופן שאם היו שניהם ממין המקבל טומאה היה נטמא האחד כשהטומאה נוגעת בשני. וחיבור כזה נעשה כשהעביר את החוט בתוך הבגד לפחות פעמיים (פה"מ נגעים יא,א).