לְפָסִים. מעין סירים קטנים או מחבתות עמוקות.
זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַשֶּׁרֶץ טְמֵאָה וּשְׁאָר הַלְּפָסִין טְהוֹרִים הֵן וְכָל הָאֳכָלִים שֶׁבָּהֶן. אם השרץ בכלי הפנימי, הכלי החיצוני לא נטמא משום שהשרץ אינו נחשב בתוכו של הכלי החיצוני אלא בתוך תוכו. ואם השרץ בכלי החיצוני, האוכל שבכלי הפנימי לא נטמא משום שאינו נחשב בתוך הכלי החיצון אלא בתוך תוכו (לקמן יד,ח-ט). והכלי הפנימי עצמו לא נטמא שאין כלים נטמאים באוויר כלי חרס (לעיל ה"ג).
הָיָה כָּל לְפָס מֵהֶן. מהכלים הפנימיים (פה"מ כלים י,ח).
נְקוּבָה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. מנוקב כך שאם יניחו אותו במשקה ייכנס המשקה דרך הנקב (לקמן יט,א).
כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּכָל הַלְּפָסִין טְמֵאִים שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר כֻּלָּם. שהאוכלים והמשקים נמצאים יחד עם השרץ בתוך הכלי החיצוני, והכלים הפנימיים אינם חוצצים כיוון שהם נקובים.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יד,ט.
הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנַס שֶׁרֶץ לַאֲוִיר הָעֶלְיוֹנוֹת. אלא מונח בכלי החיצון.
וְאֵין שְׂפַת הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת כְּדֵי לְטַמֵּא כָּל הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ. הלכה זו קשה, מדוע אין הכלי החיצון מטמא את המשקים שבתוך הכלי הפנימי שהרי בפסקה הקודמת (וכן לקמן יד,ט) נאמר שכלי הנקוב בכונס משקה אינו מציל מפני הטומאה, (ועיין מרכה"מ וטהרת הכלים).
הָיָה הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה וְהָיְתָה שְׂפַת הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת. כאן מדובר שוב על כלים שלמים (רע"ב כלים י,ח), והשרץ בכלי הפנימי ושפת הכלי החיצוני גבוהה משפת הכלי הפנימי.
וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁשְּׂפָתָהּ עוֹדֶפֶת הֲרֵי הַשֶּׁרֶץ בַּאֲוִירָהּ. הכלי החיצוני טמא מפני ששפתו גבוהה משפת הכלי הפנימי והשרץ נחשב למונח בתוכו.
וּשְׁאָר הַלְּפָסִין שֶׁבְּתוֹךְ הַתַּחְתּוֹנָה טְהוֹרִים. האלפסים האמצעיים טהורים ששפתם אינה גבוהה משפת הכלי הפנימי והשרץ אינו נחשב למונח באווירם, וכן אינם נטמאים מאוויר הכלי החיצוני שהם נתונים בתוכו שאין כלי חרס נטמא מאוויר כלי חרס.
וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ. משקה המרטיב את היד שנוגעת בו.
כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ טְמֵאָה וכו'. כל כלי מהכלים האמצעיים שיש בו משקה נטמא. שהמשקה נטמא מאוויר כלי חרס ומטמא את הכלי שנוגע בו.