בֵּית הַתְּבָלִין שֶׁל עֵץ שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מִבָּתָּיו בְּמַשְׁקִין. לעניין טומאת משקים דין כלי העץ דומה לכלי חרס, שכן משקים המטמאים מגזרת חכמים מטמאים את כל הכלים דווקא מתוכם, אך אם נפלו המשקים על אחורי הכלי נטמאו רק אחורי הכלי (ראה לעיל ה"ד).
לֹא נִטְמְאוּ שְׁאָר הַבָּתִּים. שהמשקים לא נפלו לתוכם.
וְאִם יֵשׁ לוֹ דֹּפֶן עוֹדֵף וכו'. שכל מה שבתוך הדופן העודפת נחשב לתוכו של כלי אחד וכולו נטמא כשנפלו לתוכו המשקים. אבל אם נפל שרץ לתוך הכלי, נטמאו כל הבתים גם אם לא הייתה לו שפה עודפת מפני שהשרץ מטמא כלים גם מאחוריהם ולכן כשהשרץ בתוך אחד התאים הוא נוגע באחורי התאים האחרים ונטמאו כולם.
הָיוּ בָּתָּיו. נראה שמדובר כאן בכלי עץ שנטמאו בשרץ שהם מיטמאים הן מתוכם והן מגבם, והנדון הוא אם הבתים נחשבים לכלי אחד. ובפסקה הקודמת דובר בטומאת משקים המטמאים רק מתוכו של הכלי, ואז אין די בכך שהבתים מחוברים זה לזה אלא צריך שתהיה להם שפה עודפת כדי שיחשבו כולם לתוכו של כלי אחד (ע"פ תוספתא כלים ב"ק ב,ז, וראה כס"מ שביאר באופן אחר).
קְבוּעִין. מחוברים.
הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר זֶה לָזֶה לַטֻּמְאָה וְלַהַזָּיָה. שאם נטמא בית אחד נטמאו כל הבתים ואם נטמאו במת והיזו אפר פרה על אחד מהם נטהרו כולם.
הָיוּ תְּקוּעִין בִּלְבַד. מחוברים על ידי לחץ ללא מסמרים.
הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְאֵינָם חִבּוּר לַהַזָּיָה. שחיבור כזה אינו עושה את הבתים לכלי אחד ממש ולכן אינם חיבור להזיה.
וְאִם הָיוּ בָּתָּיו נִטָּלִים וְנִתָּנִים. שמוציאים ומחזירים אותם.