מִשֶּׁיִּצָּרְפוּ בַּכִּבְשָׁן. משיישרפו ויתחזקו בכבשן. וקודם לכן הם כלי אדמה ואינם מקבלים טומאה (לעיל א,ו).
הַתַּנּוּר וכו'. התנור, הכיריים והכופח נבדלים משאר כלי החרס בכך שהם מקבלים טומאה גם כשהם מחוברים לקרקע (לקמן ה"ו), וגמר מלאכתם הוא בהבערת אש בתוכם כדי לאפות בהם.
מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סֻפְגָּנִין. התנור עשוי כגליל או כחרוט ויש מקום לשים עליו קדרה אחת, וכן אופים בתוכו על ידי הדבקת הלחם לדפנותיו מבפנים. וגמר מלאכתו של התנור הוא כאשר מסיקים אותו עד שמתחמם באופן שניתן לאפות בו סופגנין שהם מיני מאפה רכים ותפוחים. ובתנור חדש נדרש היסק ממושך כדי להגיע לחום כזה (פה"מ כלים ה,א).
הַכִּירָה. עשויה כמלבן ויש מקום להניח עליה שתי קדרות.
מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצַת תַּרְנְגֹלִין טְרוּפָה. מעורבבת ומטוגנת בשמן.
וּנְתוּנָה בָּאִלְפָּס. מחבת עמוקה.
הַכֻּפָּח. כלי מרובע שיש מקום להניח עליו קדרה אחת, ויש המשתמשים בו לאפייה.