מַשְׁפֵּךְ. המיועד לשימוש ביתי (לעיל יח,ג).
שֶׁפְּקָקוֹ. סתם את הנקב התחתון שדרכו יוצאים המשקים.
שֶׁאֵין הַזֶּפֶת מֵשִׂים אוֹתוֹ כְּלִי קִבּוּל אֲבָל מַשְׁפֵּךְ שֶׁל עֵץ שֶׁסְּתָמוֹ הֲרֵי זֶה כִּכְלִי קִבּוּל וּמִתְטַמֵּא. שהמשפך מעולם לא היה כלי קיבול וכדי לעשותו כלי קיבול אין די בסתימה כסתימת כלי שניקב (כלעיל הי"ד), אלא צריך סתימה חשובה, וסתימה חשובה היא בחומר שהוא ממין הכלי. לכן במשפך של חרס אין סתימת הזפת מועילה שהיא אינה מינו, אך במשפך של עץ היא מועילה שהזפת היא ממין העץ (תוספתא כלים ב"ק ג,ד וביאור הגר"א שם). ויש מפרשים שהזפת נדבקת היטב לעץ אבל לא לחרס ולכן אינה מועילה במשפך של חרס (רא"ש כלים ג,ד). ובחבית שניקבה הסתימה בזפת מועילה (לעיל הי"ד) משום שהנקב בחבית הוא מחוספס והזפת נדבקת בו, אך במשפך הנקב נעשה בכוונה והוא חלק והזפת אינה נדבקת בו (ר"ש שם).