וַעֲדַיִן הוּא חָשׁוּב כְּלִי לְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת. לצורך טהרת טמא מת יש לקחת מים חיים בכלי ולתת לתוכם אפר פרה אדומה, ולהזות על הטמא (הלכות פרה ו,א). ואם ניקב הכלי במוציא משקה עדיין כלי הוא וכשר לקדש בו מי חטאת, אך בכונס משקה אינו נחשב כלי לעניין זה (שם ו,ו).
וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְהַכְשִׁיר הַזְּרָעִים בַּמַּשְׁקִין הַתְּלוּשִׁין בּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כל הזרעים והאוכלים אינם מקבלים טומאה עד שיבואו עליהם מים שתלושים מן הקרקע. ואם המים נמצאים בתוך כלי המונח על הקרקע, אפילו אם יש בו נקב בכונס משקה המים נחשבים כתלושים ומכשירים לקבל טומאה (הלכות טומאת אוכלין ב,ח-ט).
נִקַּב בְּשֹׁרֶשׁ קָטָן. בעובי של שורש דק.
אֵין הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ מַכְשִׁירִין אֶת הַזְּרָעִים. שכלי כזה נחשב כמחובר לקרקע והמים שבו אינם כתלושים (שם).
וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא לְקַבֵּל בּוֹ זֵיתִים וּמְקַבֵּל טֻמְאָה. אם הכלי עשוי לאוכלים כדלעיל ה"א.
וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְהַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל עַד שֶׁיִּפָּחֵת רֻבּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת מֵת. כלי חרס או כלי שאינו מקבל טומאה המונח באוהל המת ויש עליו כיסוי צמוד ומהודק מציל על מה שבתוכו מלהיטמא (ראה הלכות טומאת מת כ,א, כא,א). ואם נפחת רובו של כלי החרס אינו מציל עוד על מה שבתוכו אפילו כשסתם את הנקב (שם כג,ג). ומדובר כאן בכלי גדול, אבל בכלי קטן שיעורו במוציא רימון (שם).