הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ אַרְבָּעָה כֵּלִים הִיא. יש בה ארבעה בתים הנקראים קציצות.
וְהִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ הֲרֵי הִיא אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה. התפילין אינן נחשבות ככלי חדש שהרי נשארו בהן חלק מהבתים הראשונים שטמאים באב הטומאה, ולכן התפילין כולן וכל הבתים שבהן טמאים בדרגה של אב הטומאה.
הִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ נַעֲשָׂת כֻּלָּהּ רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה וכו'. כיוון שכל הבתים פורקו והוחזרו התפילין נחשבות ככלי חדש שנגע בתפילין הישנות שהיו אב הטומאה ולכן טומאתן היא בדרגה של ראשון לטומאה.
חָזַר וְהִתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹנָה פַּעַם שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ. לאחר שפירק והחזיר את כל הבתים, פירק עוד פעם את הבית הראשון מן התפילין ותיקנו בחזרה.
הֲרֵי הִיא רִאשׁוֹן כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. התפילין עודן בדרגה של ראשון לטומאה מפני שהבתים שלא הוחלפו עדיין טמאים.
חָזַר וְהִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ הֲרֵי כֻּלָּהּ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן מְטַמֵּא כֵּלִים. שעכשיו הוחלפו כל הבתים וכאילו נעשו תפילין חדשות שנגעו בתפילין הישנות. ואותה הנגיעה אינה מטמאת כלל מפני שאין ראשון לטומאה מטמא כלים.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות טומאת מת ה,ז-ח.
וְכֵן סַנְדָּל שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס. שדרך עליו הזב והוא אב הטומאה.
וְנִפְסְקָה. נחתכה.
אַחַת מֵאָזְנָיו. החורים שמכניסים בהם את הרצועות לקשור את הסנדל לרגל, והסנדל אינו נטהר כל עוד יש לו אוזן אחת מחוברת.
אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. כאילו נגע במדרס, ונעשה ראשון לטומאה.
לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּפְסְקָה הַשְּׁנִיָּה... טָהוֹר. שאז טהור הסנדל לגמרי, ואם יתקן אותו הרי הוא ככלי חדש לגמרי שלא נגע בסנדל הישן.
אוֹ שֶׁנִּפְסַק עֲקֵבוֹ. הרצועה המחזיקה את העקב.
אוֹ נִטַּל חָטְמוֹ. הרצועה המחזיקה את קדמת כף הרגל.