קָטָן בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וּקְטַנָּה בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וכו'. אף שהזכר אינו נקרא גדול עד שיגיע לגיל שלוש עשרה שנה ויום, והנקבה עד גיל שתים עשרה שנה ויום ויביאו סימני גדלות (הלכות אישות ב,א, ב,י), וקודם זמן זה הם נחשבים כקטנים שאין למעשיהם תוקף הלכתי (ראה למשל שם ד,ז), לעניין נדרים דינם שונה, וכפי שיבואר.
אִם יָדְעוּ לְשֵׁם מִי נָדְרוּ. שהנודר נודר לשם שמים, כפי שנאמר: "איש כי ידור נדר לה' " (במדבר ל,ג).
וְאִם לֹא יָדְעוּ אֵין דִּבְרֵיהֶן כְּלוּם. ואף שאינם חייבים, כופים אותם לעמוד בדבריהם כדי לחנך אותם שלא לנהוג קלות ראש בנדרים. ואם מדובר בנדר שיש לקטן נזק בקיומו אין כופים אותו לקיים, אך אביו או רבו מכים אותו וגוערים בו כדי שלא יהיה רגיל להקל ראש בנדרים (ראה הלכות שבועות יב,ז שגם קודם גיל זה נוהגים כך; מער"ק).
וּצְרִיכִין בְּדִיקָה כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. כמבואר בהלכה הבאה.