1
וְדָבָר זֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁהַמֻּפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ וכו'. למדו חכמים מייתור המילה "איש" שבפסוק "איש כי יפלִא" שקטן שהגיע לגיל גדלות ולא הביא סימנים, והרי הוא סמוך להיקרא איש, אם נדר ('יפלִא') – נדרו נדר והקדשו הקדש (בבלי נזיר סב,א). אבל התקופה שבה נדרי קטן וקטנה נבדקים היא מדברי חכמים (צפנת פענח שבת כד,יא, שו"ת אג"מ אה"ע קע).
2
נִשְׁבְּעוּ וְהֶחֱלִיפוּ. נשבעו שבועת שקר או נשבעו ולא קיימו שבועתם.
3
אֵינָן לוֹקִין עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ וְיָבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. שהקטן אינו בר עונשים עד שיגדיל בשנים ויביא סימני גדלות (ראה הלכות ממרים ז,ה).