Sulam on Zohar, Introduction 189

קצ) יראה אתפרש לתלת וכו': היראה מפורשת לשלש בחינות, שתים מהן, אין בהן שורש כראוי, ואחת היא שורש היראה. יש אדם שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו או מעונש כספו, ועל כן הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהנם. שתי מיני יראות האלו, דהיינו היראה מעונש עוה"ז, והיראה מעונש עוה"ב, אינן עיקר היראה ושורשה. 190. “Fear branches out into three etc.”
Fear branches out into three types, two of which do not contain a proper root, while one is the root of fear. There is a person who fears the Holy One, blessed be He, in order that his children will live and not die, or he fears a physical punishment, or a punishment that [will affect] his money, and therefore he constantly fears Him. Thus, he does not place the fear that he fears the Holy One, blessed be He, as the root, for the root is his own personal benefit, while the fear is merely a consequence of that. And there is a person who fears the Holy One, blessed be He, because he fears the punishment of that world [to come] and the punishment of Gehennom. These two kinds of fear, i. e., the fear of punishment in this world and fear of punishment in the World-to-Come, are not the essence of fear and its root.

קצא) יראה דאיהי עיקרא וכו': היראה שהיא עיקר הוא שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו. כמו שכתוב, וכל דיירי ארעא כלא חשיבין. וישים חפצו באותו המקום שנקרא יראה. 191. “The fear that is the essence, etc.”
The fear that is the essence is that a person should fear his Master because He is great and governs, [He is] the essence and the root of all the worlds, and everything is considered like nothingness before Him. As it is written, “And all the inhabitants of the earth are reputed as nothing” [Daniel 4:32]. One should place his will in that place, which is called “fear.”

ביאור הדברים, מלמדנו שיש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתית. א) שמתירא מהקב"ה ושומר מצותיו כדי שיחיו בניו ויהיה נשמר מעונש גופו או ממונו, דהיינו יראה מעונשים שבעוה"ז. ב) שמתירא גם מעונשים של גיהנם. ואלו השתים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה', אלא מטעם תועלת עצמו, ונמצא שתועלת עצמו הוא השורש, והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו, Explanation: He is teaching us that there are three forms of the fear of God, only one of which is considered genuine fear: a) One fears the Holy One, blessed be He, and observes His commandments, so that his children will live and he will be spared physical or monetary punishments. This is the fear of punishments in this world; b) one fears the punishments of Gehennom as well. Those two are not manifestations of genuine fear, because he is not maintaining the fear due to the commandment of the Holy One, blessed be He, [to fear God] but [rather] for his own benefit. Accordingly, his own gain is the root, whereas the fear is a derivative of his personal interest.

אלא יראה דאיהי עקרא, למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט, עקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה כלא חשיבין, דהיינו שיירא מהשי"ת משום שהוא גדול ומושל בכל. הוא גדול משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל העולמות, וגדלותו מתראה על מעשיו, והוא מושל בכל משום שכל העולמות שברא הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו יתברך. Rather, “the fear that is the essence is that a person should fear his Master because He is great and governs [reality], [and He is] the essence and the root of all the worlds, and everything is considered like nothingness before Him.” In other words, [such a person] fears God because He is great and rules over everything. He is great because He is the root from which all the worlds spread, and His greatness appears upon His creations. He rules over everything, for all the worlds He has created, the higher and lower alike, are considered as nothing compared to Him, for they do not add anything to His essence.