"ואני אקשה את-לב פרעה" - והבחירה החופשית
נושא שנידון הרבה על-ידי כל הוגי הדעות ואנשי האמונה בישראל בכל הדורות, הוא לשון הכתוב: "ואני אקשה את-לב פרעה" (שמות ז:ג), דבר המעורר את הבעיה העצומה בענין חופש הבחירה של האדם, הנידונה לא רק בעולמה של היהדות, אלא כמעט בכל התרבויות והחברות האנושיות, לרבות העימות בין בעיה זו לבין מושג ההשגחה האלוהית, מה שבעולם ההגות הפילוסופית ידוע כעימות בין מושג הבחירה החופשית לבין מושג הדטרמיניזם (הסיבתיות), לפיה כל דבר בעולם קשור באופן מחויב-המציאות בדברים אחרים באותה מציאות, וממילא אין מקום לחופש הבחירה.
בנושא זה עוסקים קדמונים וחדשים, וניתן לומר כי ההגות על כך היא כלשון הפסוק: "ארכה מארץ מדה ורחבה מני-ים" (איוב, יא:ט), ובמסגרת המצומצמת שלנו, נביא רק את דברי שני מפרשים, שיש להם גישה מקורית ביותר.
רבנו עובדיה ספורנו אומר על הפסוק "ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ז:ג) את הדברים הבאים: "ואני אקשה", הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאומרו: "חי-אני נאום ה' אם-אחפוץ במות הרשע כי אם-בשוב רשע מדרכו וחיה" (יחזקאל, לג:יא), אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גודלו וחסדו באותות ובמופתים, כאומרו: "בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את-כוחי" (שמות, ט:טז); ועם זה היתה הכוונה שישראל יראו וייראו, כאומרו: "למען שתי אתתי אלה בקרבו; ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך" (שם, י:א,ב), ואין ספק שלולא הכבדת הלב, היה פרעה משלח את ישראל בלא ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך שיתנחם מהיות מורד אף על פי שהכיר גודלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באומרם - "הטרם תדע כי אבדה מצרים" (שם, י:ז), וזאת לא היתה תשובה כלל, אבל אם היה פרעה חפץ להיכנע לאל יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע; והנה אמר האל-יתברך: "ואני אקשה את לב פרעה", שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח את ישראל מיראת המכות, "למען שתי אותותי אלה בקרבו", שמהם יכירו גודלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמיתית'.
לפי 'ספורנו' השם-יתברך נתן בפרעה את הכוח להתעקש ולסבול את המכות הבאות עליו, כדי שיגיע למצב בו יוציא מפיו את ההכרזה: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות ט:כז), ובכך יחזור בתשובה וישלח את ישראל ממצרים, הוי אומר לא בגלל הלחץ שהופעל עליו, אלא משום שלחץ זה הביאו להכרה בצדקת ה' ולהכרת רשעתו הוא.
נמצא כי אותה הקשיית לב היתה דוקא לטובת פרעה, כדי לפתוח בפניו שער לתשובה, וכדי לאמת את עיקרון הבחירה החופשית.
ספק גדול אם זהו פשט הכתובים, אולם מעניינת גישתו של פרשן זה המסכם דבריו בהמשך (שמות ט:טז) במילים הבאות: "בעבור הראותך את כוחי" כדי שתחזור בתשובה, כי לא אחפוץ במות המת, "ולמען ספר שמי" "ורבים השיב מעוון"; ועל ידי דבר זה יושפעו גם אחרים להגיע להכרה בצדקת ה', ולא להיכנע רק משום הלחץ המופעל עליהם.
הפרשן המודרני אהרליך ב"מקרא כפשוטו" עומר על כך שמכת הברד פותחת באזהרה מיוחדת, כנאמר: "כי בפעם הזאת אני שלח את-כל-מגפתי אל-לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל-הארץ" (שמות ט:יד), ועל כך אומר אהרליך:
לפי דעתי לא עמדו המפרשים על דרכו של ה' במכה זו, ולא הרגישו שיש בה דברים שלא נמצאו כמוהם בכל המכות. דע כי כשיכה המכה, וכל עצמה של מכתו לא באה אלא להכות את המוכה ולהביא עליו יסורים, יכביד המוכה את לבו ולא יקח מוסר מייסוריו; אולם כשיגלה המכה את דעתו, שהוא מכה להוכיח ולא להכאיב, וירגיש המוכה בכוונת מכהו, ישים לבו עליו ועל מכתו ויש ששב ורפא לו; ולפיכך כשראה ה' שלא שם פרעה לבו על המכות הראשונות, בחר במכת ברד דרך אחרת, והזהיר את פרעה ממנה, וצוהו לאסוף כל אשר לו בשדה הביתה, כדי שלא ירד עליו הברד ומת, והוא מה שלא עשה כן בכל המכות הראשונות, ובזה גילה ה' דעתו שלא יחפוץ באובדן פרעה ועמו, וכל חפצו ליסרם ולהוכיחם כדי שיעשו רצונו; והדברים האלה מלמדים על כוונת ה', שכון במכותיו לטוב לפרעה ולא לרעתו, ולפיכך אמר לפרעה במכת הברד: "בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך", כלומר דברי המכות הראשונות יהיו עתה נכנסים בלבך, שתשים לבך על המכות ההם כשתראה שלטובתך אני מכה אותך ולא לרעתך'.
בדברי אהרליך אלה יש לראות משום פרשנות הומניסטית מעמיקה מאוד הניתנת למכות מצרים, וזוהי הפתעה רבה לגבי התפיסה וההתיחסות הרגילים לנושא זה.