בפסוק לא יחליפנו ולא ימיר אותו כו' ואם החליף לוקה דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי בס' ג"ו וש"ה כתבנו מזה אי חד לאו עקר עיין מהרש"א ז"ל ריש חולין ובלח"מ פ"א מהל' תמורה יע"ש וכ"ז לענין ניתוק אבל עשה דדחי לל"ת אי חי עשה עקר תרי ודוחה לתרי לאוי מחלוקת הוא בנזיר ואי"ה בש"ה אבאר מזה. ובגד כלאים ושעטנז ויש בו איסור כלאי כרם וכדומה י"ל דכלאים בציצית דחי ליה או דהוה תרי לאוי ומיהו בגד של עכו"ם וכ"ה י"ל דאיסור הנאה לאו כסותך הוה ולא מחייב כלל בציצית. והמודר הנאה מחבירו אם מותר לו ליקח טלית של מצוה ולברך עליו צ"ע די"ל מצות לאו להנות נתנו במצות שחוב עליו לעשות והם גזירת מלך משא"כ ציצית אין חובת גברא לא ללבוש ולא לברך גם נהנה בלבישת ועיטוף הטלית ל"ש בזה לאו להנות נתנו ואי"ה בפריי לא"ח גבי ישיבת סוכה אבאר בזה.
בר"מ ז"ל פ"א מה' תמורה טעם שאין העשיה שוה ללאו כו' ונותר אעפ"י שאין נשים מחויבין במ"ע דנותר שהז"ג שאף שלא בזמנו אין נשרף אלא ביום אפ"ה הוה ניתוק דמ"מ שייך התיקון גבה משא"כ ציבור ושותפין אין עושין תמורה ועתוס' קידושין ל"ד ד"ה מעקה ופני יהושע שם. ובר"מ ז"ל ציבור ושותפין שהמירו לוקה משמע דפסק כרבא בתמורה ה' דלקי דעבר שמימרא דרחמנא וצ"ע אמאי לא אמר דא"ב בין רבא לאביי בציבור ושותפין ועכ""מ שם ומהא דאמר שם לאביי יהיה קדש איצטריך כו' ולא אמר דאצטריך לנתוקי לחד עשה ש"מ לא אתי חד עשה ועקר אפילו חד לאו ולקי פ' לתי' א' של תוס' ריש תמורה יע"ש. והר"מ ז"ל שם הביא תוספתא המיר בשבת לוקה לסד"א אין מקדישין בשבת וכל שעבר אף על דרבנן י"ל לא מהני עח"מ ר"ז ר"ח ובסמ"ע שם קמ"ל דלקי דמהני כה"ג וצ"ע זה אם אמר כאביי משא"כ לרבא פשיטא דלקי אף בציבור ושותפין.
אגדה. אם בחקתי תלכו עיין בס' תורת יוסף על המסורה דבר נאה בחקתי סייגום וגדרים וז"ש מצותי תשמרו היינו תוספת שבת ונתתי גשמיכם בעתם בזמן תו"ש כי בלילה אין כ"כ טוב ובע"ש סימן קללה עיין תענית דף וי"ו ב' וח' ב' יע"ש.
בת"כ אם בחקתי הקב"ה מתאוה לתורתן של ישראל בק"א יפה דהוה כע"מ לקבל פרס אלא דבר הנכסף המתאוה תולה באפשרות מי יתן והיה לבבם זה כל הימים ה"ה כאן הלואי בחקתי תלכו ויטיב ה' לכם כי מדתו להשפיע ולהיטיב לזולתו וכשאנו חוטאים וא"א להיטיב כביכול אין שמחה לפניו. ושם עמ"ש תשמרו לעשות הלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא כתב ז"ל המעשה לתקן הגוף שהשכל משכיל היה מקודם וצ"ע לי דמשמע שאין הגוף זוכה כ"א בעשית המצות שאיברי הגוף הם כלי המעשה והא בלימוד התורה יזוכך הגוף מאוד כתיק של ספרים ושפתותם דובבת בקבר כו' והלמד שלא לעשות ואין עושה שום מ"ע מרמ"ח עשין א"כ מרוחק הוא מה' ואף שלא עבר א' מלאוין שס"ה ולא טומא' אחזה בו מ"מ לאו רצוי ומקורב הוא שהרי פסח ומילה נעשה ועונש כרת שא"א להתקרב אל ה' ואף שאר עשין נהי דעונש גיהנם לית ליה מ"מ לאו מקורב הוא ודי לו עונש זה וטוב לו שלא נברא אם לומד שלא לעשות כאמור.
אם בחקתי כו' עיין רמ"א בדרך הב' וע"פ דרכו יראה לפרש כי המצות שהם חקים בסוד נסתר א"צ כ"כ סייגים כמצות שטעמם ידועים ככסף ונשים וסוסים שעבר שלמה המלך ע"ה עליהם סמך על רוב חכמתו ועבר עליהם וכ"ז כשעובד מיראה אבל מאהבת ה' כבן שירא לזוז מאב רגע שלא יוגרע אהבתו א"צ סייגים כלל וז"ש אם בחקתי ומצותי תשמרו בשוה כך אמר ה' ואין להרהר ולבקש טעם אז מנ"מ כשם שאתה עושה בלי טעם כך ה' יתן גשמיכם בעתם אף שע"פ המערכה יהיה ניגוד ועץ השדה סרק יתן פריו בלי טעם וניגוד לטבע.
הקללות שבת"כ ומ"ת לטובה לנו ברוך ה' יעמס לנו ישע ופדיום אל זועם בכל יום זהו החסד שפורע מאתנו מעט מעט שיכולין לסבול פירשתי מ"ש כי הוא לבדו פועל גבורות עושה חדשות כו' בורא רפואות ה' נתן וה' לקח כשה' נותן בעצמו וח"ו לפרעון חוב מתיעץ בבית דינו אבל כשה' לבדו פועל גבורות זהו חידוש בוודאי הטובה היוצא ממנה יהיה כפול ומכופל באופן שהרע ההיא בטל במיעוטו ולטובה מעיקרו וחשב בורא רפואה קודם למכה וכמו שמצינו בימי המן היה כן. על צווארינו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו כו' אריכות הגלות במצרים צעקו ויושיעם ה' למה עתה צעקנו זה כמה ואין עונה התירץ במצרים צעקו אל ה' מן העבודה שפרעה לא הניח להם לעוד ה' רק לעצמו נתנו כח למעלה להתעורר רחמנות נתנו י"ד למעלה משא"כ בבל ושור הצעקה שאין להם לחם כמ"ש הזוהר בר"ה ויוה"כ אין אדם צועק על עונת כ"א הב מזוני הב חיי כו' וזכרתי את בריתי יעקב כו' ומיכה זיי"ן תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם כי אמת אין בו שום רחמים רק מה שהדין נותן הוא יהיה עיין במס' ע"ז פ"ק וחסד הוא טוב יותר וז"ש רבש"ע התחלת מיעקב כדי שהדין הגמור יהיה מיעקב ושם אין מקום לחול כי היתה מטתו שלימה חסד לאברהם ששם יש לחול ע"פ הדין וכ"ש יצחק ומש"ה בשבועה כתיב אשר נשבעתי לאברהם ועיין רמ"א כאן ושם תכין.
חסלת ספר ויקרא