בפסוק ויקחו לי תרומה רמ"א ז"ל ויתנו לי תרומה מ"ל ע"ד קידושין אשה הנותנת לאדם חשוב מתנה מקודשת בהאי הנאה יע"ש. נסתפקתי למ"ש המ"ל בה' אישות הנותן לאשה איסורי הנא והיתה חולה מסוכנת וקידשה בה אי בתר דידה אזלינן וראוי לה ומקודשת א"ד בתר דידיה ולאו מידי יהיב לה יע"ש. והנה באדם חשוב וחולה מסוכן ונתנה היא לו איסורי הנאה וקיבל והיה לו שאר איסורי הנאה מעכו"ם לקבל אפשר בהאי הנאה כו' א"ד אפ"ה אינה מקודשת. אדם חשוב האומר תן מנה לפלוני ואקדש אני אותך בזה אי מוטל אותו פלוני עליו מקודשת וא"ל צ"ע. ועיין פסחים פ"ק והרי"ף ז"ל הביא הא דרב גידל המקדש כו' אין חוששין לקדושיו ובעל המאור הקשה דלרבא דפסק כר"ש בין לפני זמנו ולאחר זמנו א"כ מותר בהנאה והר"ן ז"ל כתב אף לר"ש מתשביתו משמע שלא כדרך הנאה ואסור בהנאה מ"ה לר"ש משבע דלא כתוס' פסחים כ"ח ב' יע"ש וקשה למה לי קרא לחמ"פ דאסור בהנאה לחזקיה ור"א הא משבע אסור כ"ש בפסח לרש"י. ולר"ת באלו עוברין דתערובת ונוקשה מותר להשהותו מ"ה ואסור באכילה מ"ה הוה א"ש דלנוקשה ותערובת צריך קרא באא"ע והוה א"ש קושית התוס' פסחים ע"כ לימא א"ב נוקשה ותערובת. ומ"מ קשה למה פסקו נוקשה ותערובת מדרבנן מאחר דלהנך מ"ה ואם נאמר אשה אינה מצווה בעשה דתשביתו כמו שצידדנו בזה כמ"א דהוה מ"ע שהז"ג א"ש דצריך קרא דחמ"פ אסור בהנאה לנשים וניפשוט ספק המ"ל מדרב גידל דלדידה שרי בהנאה עד הלילה מ"ה ולמה אין חוששין לקידושיו נהי מדרבנן אסור הוה למיחש מספק ש"מ כל היכא דלדידיה אין שוה פרוטה אינה מקודשת.
עורות תחשים לא הוכשרו למלאכת שמים אלא מין טהור אף מנבילות וטריפות הא לקרבן בעינן ממשקה ישראל המותר להדיוט ובהיה ש"ה קרינן ממשקה ישראל וטריפה אמעוט ממן הבקר עיין מנחות וי"ו ב'. ומוסק הוא המור עא"ח רי"ו במ"א. וצ"ע בפ"א מהלכות כלי מקדש המור הוא המוסק וכתב הראב"ד ז"ל שהוא מחיה טמאה א"כ בלאו איסור דם אסור הוא כל היוצא מטמא אי לאו דפירשא הוה עכ"מ שם ובמ"א הארכתי בזה.
בגדי כהונה כלאים עיין ריש יבמות בפריי לא"ח נסתפקתי ההולך כלאים בציצית בזה"ז אי לוקה ובשבת י"ל דלוקה אף בזמן דיש תכלת דלא דחי לה בשבת עא"ח סימן י"ג ועיין בר"מ ז"ל הלכות ציצית וה' שבת משמע דהותר לגמרי בלילה ושבת ועיין יש"ש קידושין פ"ק מ"ע שהז"ג בשם הרא"ש ומנחות.
ויקחו לי לשמי לא ליוהרא וערש"י פסחים פ"ק סלע לצדקה בשביל שיחיה בניי לשם ה' ולהנאת עצמו ג"כ ושלא ע"מ לקבל פרס היינו רק ע"מ לקבל פרס אסור. והנה במ"ע אף שכוונתו להנאת עצמו מ"מ יש לו שכר כי המעשה נראה וניכר שעושה רצונו יתברך משא"כ בל"ת אם עיקר כוונתו שאין עושה להנאת עצמו אין שכר כלום וז"ש אל יאמר אי אפשר בבשר חזיר משא"כ מצה אם אומר אוהב אני מצה יש לו שכר ואמירה בלב. ז"ש אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' לא תורת עצמן ליוהרא שאקרא רבי ואשרי יותר בכל לב כולו לגבוה טוב יותר ולפ"ז אף לא פעלו כבדרכיו הלכו דבל"ת עיקר המחשבה כאמור. אשר ידבנו לבו לשון דוה יש יצה"ר מסיתו לאדם ליתן צדקה ליוהרא ויש שלם עמו ואין מסיתו לזה כי למה יחסר ממונו גדול מצות הצדקה כו'.