ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וכו'. הנ"ל לרמז בזה מה שנקוד טעם. רביע על מלת ראה. דהנה טעם רביע הוא נקודה כמו יו"ד. והיו"ד הוא אות רביעי בשם הוי' ב"ה והיא מרמזת על היראה כמבואר בזוה"ק. גם הנה בצירוף יו"ד הנקודה רביעי אל מלת רא"ה הוא ירא"ה שאמר יראה אני נותן לפניכם היום. והענין הוא כי כן כתיב עקב ענוה יראת ה'. שהיראה הוא בחי' סנדל לענוה ועיקרה באה מתוך הענוה. ולכך כאשר משרע"ה כתיב עליו והאיש משה עניו מאד מכל האדם בלי ספק הי' לו היראה הגדולה מהש"י ב"ה ומדת הענוה כולל כל המדות הטובות כאשר אך בה שבח הכתוב את משה רבינו. והנה לכך הוא ע"ה לימד דעת את העם באמרו להם יראה אני נותן לפניכם היום. היינו כאשר תאחזו להחזיק בהיראה הנה בע"כ צריך לה ענוה תחלה שהיא אך סנדל לעקבה כנ"ל. וכאשר תאחזו בהענוה הנה יהי' לכם כל המדות הטובות תחלה ותבואו קל מהרה למדת היראה כנ"ל. אמנם עיקר ענין הענוה ששיבח בה הכתוב את משרע"ה איננה בפשטיות כפי המורגל אצל המון עם. כי זאת הענוה תוכל להמצא גם אצל אחד העם הקטנים. אך הענוה הזאת שאמה"כ הוא באמת כוללת כל המעלות והמדות הגבוהות כאשר היא באה. אך מחמת רוב גודל מעלות משה רבינו ע"ה שזכה לדבר עם הש"י כביכול פא"פ הנה מזה בא לגודל הענוה ההיא במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ויותר שהי' קרוב למלך יותר נקטן בעצמו ונתבזה בעיניו מפחד ה' ומהדר גאונו. ומה גם כי אך הוא ראה והבין גודל ענין צער גלות הקשה והשכינה. וז"ש והאיש משה ערו מאד זה בא לו מכל האדם אשר על פני האדמה. וכבר פי' התוס' כי האדם רומז על רשעים שהם עדיין קיימים על פני האדמה ע"ז שברה לבו ונדכה בגודל הענוה ההיא. אולם בחי' היראה ג"כ הפי' הוא כי מחמת גודל היראה של הצדיק יפול גם אימה ופחד ה' על כל הקרב הקרב אליו כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. וכמבואר זה אצל פחד יצחק וכן במרדכי כתיב כי פחד מרדכי נפל על כל העמים. והנה כענין הזה הי' יראת משרע"ה וייראו מגשת אליו השיגו מעלת היראה מחמת הגשתם אליו נפל יראת ה' עליהם. וזהו לגבי משה מלתא זוטרתא היא. פי' כאשר קרבו לגבי משה מלתא זוטרתא היא להגיע למעלת היראה על ידו כי הלא השכינה היתה אתו כל הימים ומי הגבר אשר יקרב אליו ולא יירא מה' השוכן עליו. הנה לכך הוא שאמר להם יראה אני נותן לפניכם היום. את הברכה ר"ל אעפ"י שיהי' לכם ברכה וכל טוב תיראו את ה'. וזהו הרמז ב' הסדרים האלו עקב ראה. ע"ד שביארנו עק"ב ירא"ה כי עקב ענוה יראת ה'. ולכך הם תכופים זא"ז כנ"ל:
א"י עוד בדרך זה. ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וכו'. יראה אנכי נותן לפניכם כי כן רמז נקודת יו"ד הוא רביע על תיבת ראה והוה כמו שנכתב יראה. כמ"ש וייראו מגשת אליו ומה שלא נכתב בפירוש לשון יראה. כי משה רבינו ע"ה הי' עניו ולא רצה לכתוב בפירוש שזה גודל מעלתו ולא רצה להודיע להדור שזה הוא מחמתו. ומה שהי' צריך לכתוב כאן אצל הברכה בחי' היראה תחלה ואח"כ הברכה. משום שהי' משרע"ה ירא לבל יטרפו החיצונים ח"ו את הברכות אשר הוא נותן להם מש"ה הי' נותן להם תחלה בחי' היראה כמ"ש יראת ה' היא אוצרו. פי' לשון אוצר שמכניס לתוכו לבל יהי' נאבד ממנו. וזה שהי' בבהמ"ק שהיו הכהנים והלוים שומרים בבהמ"ק. הכהנים הם בחי' החסדים והלוים הם בחי' הגבורה. ולכן היו צריכין הלוים שהם בחי' גבורה לצמצם ולשמור החסדים לבל יבוזו הקליפות ושלא ילכו החסדים לסט"א ח"ו. כי בלתי זאת מה זה שמירה שצריך בבהמ"ק. וזה שהכהנים מברכים לפני ברכת כהנים שאותך לבדך ביראה נעבוד. מפני שהכהנים משפיעים החסדים בברכתם לכן צריכין להמשיך בחי' היראה לשמור את החסדים שלא ילכו למקום אחר לסט"א. אך ילכו ביושר לזרע ישראל כר'ל. והבן:
א"י ראה אנכי נותן לפניכם היום כו'. הנ"ל לבאר ונקדים לפ' הפ' ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כי יש כח ביד הצדיקים אף בימי הגלות להוריד השפעות טובות לישראל ע"י היחודים שהם עושים למעלה מזה באים השפעות טובות לבנ"י. וזהו ותקם בעוד לילה היינו כי השכינה תקם גם בזמן הגלות הדומה ללילה ותתן טרף לביתה להוריד השפעה לבנ"י. וז"ש בפ' והי' אם שמוע ונתתי מטר ארצכם כו'. דלכאורה אין להבין הא הפרשה הזאת אמר משרע"ה לישראל הול"ל ונתן מטר ארצכם היינו שהקב"ה יתן להם. אך הרמז בזה מפני כי כל ההשפעות הולכים ע"י הצדיק הדור. וידוע מזוה"ק כי כל צדיק הוא מבחי' משה ואתפשטותי' בכל דרא ע"כ הוא באמת כן כי הוא הנותן את המטר ומוריד השפע בכל דור ודור. וזה שנאמר ראה אנכי נותן לפניכם כו' כי התורה היא נצחית. וז"ש אנכי נותן לפניכם היום. היינו כי בכל יום אני אתן לכם הברכה כנ"ל:
א"י ראה אנכי כו'. עפ"י מ"ש בספרים בענין העקידה ויעקד את יצחק בנו. שכל הנשמות מבנ"י שהם עתידים לבא עד ביאת הגואל הי' שם כדי להכניע מדה"ד תחת החסד. ואם האדם ירצה לעבוד הש"י שלא יהי' לו שום עיכוב. וז"ש כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה היינו שמדה"ד שנקרא אלהים ירא ממך. וז"פ ועקידת יצחק לזרע ישראל ברחמים תזכור. שעיקר העקידה הי' לכלל ישראל שיהי' להם כ"ט. וז"ש ראה אנכי נקודת רביע הוא כמו יו"ד לשון יראה כנ"ל כמ"ש וייראו מגשת אליו. ונשמת משה אתפשטותי' בכל דרא ומסייע לכל הבא לטהר. וז"ש כל הלומד תורה לשמ"ה אותיות למש"ה. וזה שרומז להם כי בכל דור כאשר תלמדו תורה לשמה יומשך לכם בחי' היראה אשר אנכי נותן לפניכם כנ"ל:
א"י ראה אנכי נותן לפניכם היום. נקדים מ"ש בגמ' ת"ח מרבים שלום בעולם. שלום הוא מדת היסוד כמ"ש משים שלום בבית. היינו הת"ח מרבים השפעות טובות לישראל. כמ"ש במ"א משה בגימט' רצון אותיות צנור. כי מחמת שלימות הרצון לעבוד הש"י הי' ביכולתו להוריד השפע לבנ"י. וז"ש ורב שלום בניך אל תיקרי בניך אלא בוניך. היינו כשהשפע יורד ע"י הצדיק הוא רק לבנ"י. וז"ש וה' ברך את אברהם בכל שהוא יהי' בחי' צי"ע מדת כל להוריד השפע לבנ"י. וז"ש ראה אנכי נותן לפניכם ולא לפני עכו"ם. היינו שיהיו ההשפעות רק לבנ"י לבדו ולא יבוזו זרים רק בנ"י המה יתענגו על רב שלום בשפע ברכה וחיים. אמן:
את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. יל"ד דהול"ל את. הברכה אם תשמעו אל מצות ה'. גם את אשר אנכי מצוה אתכם הוא מיותר. אך הנה ידוע בשם הבעש"ט ז"ל במשנה באבות הלומד מחבירו פרק א' או הלכה אחת או אות אחת צריך לנהוג בו כבוד וק"ו מדוד המע"ה שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקראו רבו אלופו ומיודעו וכו' והקשה איך הק"ו משם על אות אחת הלא הוא למד ב' דברים. ופי' הבעש"ט כי האור תורה הוא בחי' אור זרוע לצדיק בחי' זרע היא בהשפעה ומוליד על ידו הרבה כי ע"י זרע אחת מפרה ומרבה יותר כן ע"י הדבור אחד של הצדיק אל המקבל הנה הדיבור מתרבה בלב המקבל גם אח"כ לחדש על ידו חדושים רבים אבל מי שאינו בבחי' צדיק כזה אין דיבורו מתרבה. וזה שלא למד אלא שני דברים בלבד ולא יותר. המבואר מזה כי הדבור של הצדיק הוא מתרבה ומתברך בלב המקבל לחדש על ידו חדושים רבים ועצות לעבודת הש"י ב"ה. וזה הפי' קדם רבון עלמין במילין סתימין תגלון פתגמין ותימרון חדושא. ר"ל ע"י הצי"ע שהוא תמיד קדם רבון עלמין הנה במילין סתימין שאמר תגלון פתגמין ותימרון חדושים רבים כל הימים ע"י דבור אחד שיצא מפי הצדיק. וזה הפי' אם שמוע בישן תשמע בחדש כי ע"י ששמעתם בישן תזכו לשמוע בחדש לחדש חדושי תורה וז"פ ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. ר"ל כאשר תהי' צדיק כמ"ש ואהבת וכו' אז ושננתם לבניך אלו התלמידים והי' דברך בם בבחי' הזרע שיפרה וירבה בלבם תמיד שע"י דיבורך בם אף שאתה תשב בביתך שלא תהא עמהם וכן אם תלך מעמהם בדרך ובשכבך ובקומך תמיד יהי' דברך בם ובפיהם. וזה שמצינו בגמ' דקאמר האי תנא תא ואגמרך מעשה המרכבה. א"ל אי זכאי הוה גמירנא מרבי' ויל"ד מה השיב לו. אך הפי' אם זכיתי הי' לי להבין דבר מתוך שלמדתי אצל רבותי כי היו דבריו מתרבים אצלו יותר כמו שנתבאר. וזה פי' הפסוק יהי' לכם ברכה בהלימוד הזה אשר תשמעו אשר אנכי מצוה אתכם בבחי' אור זרוע לצדיק כנ"ל הנ"ל. והבן:
א"י את הברכה אשר תשמעו כו'. הפי' הוא ע"ד שכ' הרמב"ם ז"ל כי כל הברכות הגשמיות הכתובים בתורה הם רק הבטחות ההכנה שיהי' לכם כל טוב ולא יהי' לכם שום מניעה מסיבות העוה"ז לקיים המצות. אבל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. הנה זהו שאמה"כ את הברכה יהי' לכם אשר תשמעו אל מצות ה' שע"י הברכה תשמעו אל מצות ה' בלי שום סיבה המונעת אתכם ועל כל הטובם הזאת יהיו אזניכם פקוחות לשמוע ולהקשיב לדבר ה'. והברכה היא הכנה להתורה ומצות כי אם אין קמח אין תורה. ולכך לא נאמר אם תשמעו רק אשר תשמעו כנ"ל:
א"י את הברכה אשר תשמעון כו' אשר אנכי מצוה אתכם היום. הנ"ל לבאר ע"ד מ"ש בפ' לעשות את עשרת הדברים הלשון במשמע שהם העושים העשרת הדברים. הענין הוא כי התורה נתרבה בעולם העשי' ע"י קיום המצות שאנו עושים שהם סגולות להרבות התורה כמ"ש במצות תפילין למען תהי' תורת ה' בפיך כי ע"י כח מצות תפילין מביא לאדם חשקות התורה. והענין כי התורה קודם שירדה לעולם העשי' היתה למעלה בבחי' נשמה קודם שתרד למטה בתוך גוף האדם. וע"י שבאה בתוך הגוף הוא עושה פעולתה בשלימות הנכון אשר לא הי' באפשרי להיות קודם ירידתה. וז"ש בפ' נצבים כי המצוה הזאת כו' לא בשמים היא כו' כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. פי' ע"י העשי' נתרבה כח התורה. וז"פ והי' אם שמוע חשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם וכו' והיו הדברים האלה בחי' הוי' וקיום יהי' להתורה בעולם העשי' ועי"ז ושננתם לבניך וכו'. וז"פ הפ' את הברכה אשר תשמעו אל מצותי כו' שיהי' הברכה להרבות כח התורה ע"י שמירת המצות אשר תשמעו:
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' כו' לשכנו תדרשו ובאת שמה. וכתיב להלן במקום אשר יבחר ה' שם תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך. דהנה כבר נתבאר כי האדם צריך בכל תפלותיו לכוון את לבו כנגד ירושלים כמבואר זה במס' ברכות. והענין הוא כי כבר נודע שהעבודה שבלב היא התפל' כי זהו באמת עבודה להתפלל בכוונה בלי מחשבה זרה והוא קשה עד מאד כמ"ש הרמב"ן ז"ל. אך הסגולה לזה היא שבעמידת האדם להתפלל לפר הש"י יכוון לבו להתפלל על חורבן ביהמ"ק ועל קידוש שמו ית"ש בעולם. הנה זהו יועיל לו לעלות תפלתו דרך ביהמ"ק שהוא שער השמים לעלות כל התפלות וכל המצות השמים כנודע. וזה שאמרו יכוון את לבונגד ירושלים. פי' הכוונה תהי' טובה לה' ויעלה לרצון אם תהי' נגד ירושלים וזה הוא העצה להתפלה כנ"ל. וזהו מאמר הגמ' ברכות אר"י פ"א נכנסתי לחורבה אחת מחורבת ירושלים להתפלל בא אליהו ז"ל ושמר לי על הפתח כו' ע"ש. שיש להבין מה שמירה שצריך על הפתח אך הוא כנ"ל שר"י שם על לבו להתפלל על חורבן ירושלים. לכן מיד בא אליהו ז"ל המעלה כל התפלות ושמר על פתחי פיו כמ"ש אדני שפתי תפתח. הנה שמר אותו לבל יבא לו מחשבה זרה בתפלתו ותעלה לרצון לפני הש"י. וכמו שאמר אדומ"ו הרב הקדוש ר"מ מאפטא זי"ע כי צריך בימים הקדושי' לזכור אליהו הנביא שיעורר האבות ויעלו התפלות לרצון כנ"ל. וזהו פעולת אליהו הנביא מעולם אצל כל ישיבות הצדיקים להעלות תורתם ותפלתם. וז"ש הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' כו' והשיב לב אבות על בנים כו'. פי' שולח לכם אליהו הנביא להעלות התפלות שיהיו לפני בא יום ה' שיתפללו על אריכות הגלות וחורבן בהמ"ק וזהו והשיב לב אבות על בנים שהאבות הקדושים יסייעו לזה כדברי אדומ"ו ר"מ הנ"ל. והנה לכך כאשר כוונת התפלה יהי' על ביהמ"ק הנה נכון עתה שיתעלה התפלה דרך שמה כי שם מקומה וזה שער השמים. וז"ש הכתוב לשכנו תדרשו ובאת שמה. אם תדרשו לציון ותבקשו עלי' הנה באת שמה בתפלה שלך ותעל' לרצון להשכינה וזהו המחזיר שכינתו לציון ע"י התפלה שמה. וזה שאמר עוד שם בגמ' ולא זו בלבד אלא בשעהשישראל נכנסין לביהכ"נ ולביהמ"ד ועונין איש"ר הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. פי' כשישראל עונין איש"ר ומבקשים על קידוש שמו הגדול ית"ש הנה זהו התפלה הרצוי' ועולה דרך ביהמ"ק כי שם ביתה כו' לכך אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך כי הקילום עולה בביתו בבהמ"ק. וסוד נענע לי בראשו ידוע בסוד הנענועים של לולב להמשיך מהאור העליון למעל' ראש למטה וזהו נענע ראשו כיל"ח. הנה זהו דרך התפלה לכוון על ירושלים ושם הוא המקום אשר יעלו כל התפלו'. הנה זה שאומרים ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו כפל הלשון פי' הוא שנתרחקנו מטל אדמתנו ואין אנו יכולין לעלות בתפלותינו דרך בהמ"ק ולראות לפני ה' לעשות חובותינו בביהמ"ק להתפלל דרך ארצנו כמבואר. וע"ז הוא שהזהיר הכתוב כי אם במקום אשר יבחר ה' שם תעשה כל אשר אנכי מצוך ושם תעלה עולותיך ר"ל שם תעלה כל התפלות והמצות על כוונה הנ"ל. וזהו יה"ר שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו. פי' תעלנו היום בתפלותינו בגבולינו ושם נעשה קרבנות חובותינו גם היום כמ"ש יום חג הסוכות הזה נעשה ונקריב לפניך. הזה ממש נעשה שמה בביהמ"ק בתפלותינו דרך שמה כדרך שאחכז"ל שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית. והבן:
א"י כי אם אל המקום אשר יבחר ה' כו' לשכנו תדרשו ובאת שמה. יל"ד מכל שבטיכם הוא מיותר וכן יל"ד כמו שהקשה רש"י ז"ל הלא להלן כתיב באחד שבטיך ומה משמיענו הכתוב בזה אשר יבחר מכל שבטיכם. אכן הנה יש לשים על לב להבין לשון הכתוב שאמר בכ"מ אשר יבחר ה' וכן במקום אשר יבחר. וכן כאן אל המקום אשר יבחר. הלא המקום הזה הוא בירושלים. ויש להעיר וכי משרע"ה לא הי' יודע כי המקום ההוא אשר יבחר הוא יהי' בהר הקודש בירושלים ולמה לא פירש איפא הוא. הלא המקום הזה כבר הוכן מאז מעולם ע"י האבות הקדושים אברהם קראו הר יצחק קראו שדה יעקב קראו בית אלהים. הול"ל כי המקום אשר יבחר יהי' בהר הקודש בירושלים. אמנם הנה כבר נתבאר מה שנאמר כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. הפי' הוא כי עיקר ענין השראת השכינה בביהמ"ק נעשה ע"י התפלות ורצונות טובות של ישראל. שימשיכו ויורידו אורות העליונים ברצונם הטוב ומחשבתם הקדושה ויושפעו להשרות שכינתו הקדושה בתחתוני'. כי האמנם ישב אלקים על הארץ. רק ושכנתי בתוכ' כתיב בתוך לבבות בנ"י וזה הפי' בית התפלה יקרא שהוא נעשה ע"י תפלות של ישראל. והנה זה הענין והטעם שנתעכב בנין הבית בתחלה אחרי ביאתם של ישראל לארץ יותר מארבע מאות שנה. הלא הרבה מצות וחוקים ומשפטים התלויות בארץ ובבנין בהמ"ק למה לא עלה בלב כל השופטים שקדמו להם לבנות הבית לשם ה' עד בימי דוד. אך הענין הוא כי עד העת ההיא לא מלאו התפלות והרצונות של בני ישראל להיותם ראוים לבנין הבית. וזהו שעד זמן ההוא לא נולד משיח צדקנו שלא מלאו התפלות והבקשות עליו כי כן צריך לבקש על דוד המע"ה כמ"ש ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם. כי דוד המע"ה הוא בחי' מלכות שהוא בחי' בהמ"ק כמ"ש שמחתי באומרי' לי בית ה' נלך. ולכך כאשר בא דוד המע"ה נתעורר הבהמ"ק אחריו מיד. וזהו כאשר מלאו הרצונות. של כל ישראל על בהמ"ק מיד נודע להם המקום בירושלי' וז"פ שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. פי' שכולם רוצים ומצפים לבית ה' עי"כ מיד נודע לי המקום ומיד עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים וכו' ששם עלו שבטים וכו' כמ"ש מכל שבטיכם כו'. והנה זה הוא ביאור הכתוב כי אם אל המקום אשר יבחר ה' מכל שבטיכם. ר"ל אף אם אמנם כי המקום הזה הוא ידוע שיהי' בירושלים ולא יבחר במקום אחר. מ"מ גם שמה הנה א"א לבנותו עד אשר יבחר ה' כל התפלות והרצוטת מכל שבטיכם שיהיו ראוים לבנותו להם ולהשרות שכינתו בתוכם. והנה זהו אשר יבחר ה' מכל שבטיכם מכל הרצונות של כל שבטיכ' שהם שואלים ומבקשים על בנין בהמ"ק כמ"ש שאלו שלום ירושלים. וזהו שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה. פי' אם לשכנו תדרשו ותבקשו פניו שזהו לשון דרישה כמ"ש דרשו ה' ועוזו. דרשו את ה' בהמצאו לשון בקשה אם תבקש פניו אז תזכה ובאת שמה והבאת' שמה. וכן הוא אומר ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה הוא כמ"ש לשכנו תדרשו ר"ל שצריך להתפלל על ציון להבנות במהרה. וזהו שאמה"כ שלש פעמים בשנה יראה את כל זכורך כו' במקום אשר יבחר ה' בכל התפלות ומחשבות של בנ"י ולא יראה פני ריקם. פי' מי שהוא ריקם מכל המחשבה הקדושה הזאת הוא לא יראה פני כנ"ל. איש כמתנת יד"ו הוא יו"ד על שם המחשבה שנותן מחשבתו ולבו על הבהמ"ק הוא יבא שמה כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך. [וז"ש וחכמים אומרים כל ימי חייך להביא לימות המשיח. ר"ל כל ימי חייו צריך ללכת במחשבה זו שיזכה לראות ימי המשיח. וז"ש ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו. פי' עם ימינו מה שהאדם חושב כל ימיו על בנין בהמ"ק מזה יבנה הבהמ"ק כי מי שאינו בדרך הזה אפי' הוא עוסק בתורה ומצות והוא בן עוה"ב אינו זוכה לבהמ"ק אם אינו מצער עצמו על בנינו. ובזה י"ל מ"ש בגמ' משחרב בהמ"ק ננעלו שערי תפל' וקשה למה מתפללים עתה בזמן הזה. אך הנה אמרו חכז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל. פי' שלעולם צריך לסדר האדם תפלתו על שבחו של מקום הוא מקום בהמ"ק לצער על גלו' השכינ' ואח"כ יתפלל על צרכיו. ולהבין ע"ד משל אם אביו יושבבתפיסה בכבלי ברזל ובא בנו אליו ומבקש ממנו שיתן לו כסף וזהב שלו הלא בודאי יכעום עליו אביו למה אינו משתדל עבורו להוציא ממסגר אסיר. וכן נמי בגלות צריך להיות עיקר מגמתו על צער גלות השכינה. ולזה ננעלו שערי התפלה כאשר אם האדם אינו מתפלל על צער גלות השכינה כנ"ל. וז"ש והשב את העבודה לדביר ביתך. שיהיו כל תפלתינו שאנו מתפללים לצורך עצמינו תשיבם שיהיו אמרינו כאלו היו נאמרים לדביר ביתך ר"ל כאלו הי' הדבור לצורך ביתך כנ"ל. וז"ש לעיל כי אם אל המקום אשר יבחר ה' כו'. למה לא גלה לו תיכף המקום הזה שיהי' בנוי בו הבהמ"ק. אך לפי הנ"ל ניחא כי כל זמן שלא היו הרצונות והתפלות בשלימות על בנין בהמ"ק לא הי' כלל בעולם המקום של בהמ"ק רק ע"י הרצונות והתפלות נעשה המקום של בהמ"ק. וז"ש דוד המלך ע"ה אם אבא באהל ביתי וכו' עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. כי מחמת שהוא הי' לו הרצון הטוב והגמור לבנין בהמ"ק מזה נתהווה המקום של בהמ"ק כנ"ל] ולזה גם בזמה"ז שאנו יודעים המקום של בהמ"ק מ"מ צריך לבקש עליו כמ"ש לשכנו תדרשו ובאת שמה. כי אם היו כל בנ"י מבקשים על דבר זה הי' מקוים בהם ובאת שמה מיד הי' הגאולה ב"ב. ולזה ג"כ כל הצדיקים הראשונים אע"פ שלא זכו לבנין בהמ"ק מ"מ קיימו לשכנו תדרשו ויקוים בהם ובאת שמה כנ"ל. והבן:
לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך כו'. יש לדקדק אמאי לא כתיב לא תאכל ככל לאו שבתורה. וי"ל כי אם האדם הי' אוכל בירושלים או כשאוכל משולחנו של הצדיק שהוא בקדושה אז טועם טעם טוב בהאכילה משום שהקדושה שורה על המאכל ההוא ואח"כ כשבא לביתו אינו יכול לאכול בקדושה וטהרה כמו בירושלים ולא טעם טעם אכילה ההיא כמו שהי' בירושלים משום שאינו בקדושה ההיא. וז"ש לא תוכל לאכול בשעריך כו'. פי' שאינו יכול לאכול בשעריך אפי' מעשר דגנך וכו' לפי שאינו יכול להשיג בביתו גודל הקדושה ההיא לכן רצונו תמיד בכל עת לשוב אל ירושלים:
למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים. התורה מורה לנו דרך הישרה בתורה. ועבודה שיהי' כיתד שלא תמוט. כי מדרך האדם כשעומד בבקר. לבבו הוא כחרס הנשבר. ומשתוקק להכין עצמו אל התורה ותפלה ולבבו בוער כאש להבה בעוצם האהב' לפתוח פיו והוא שפל ברך בעצמו טרם גשתועל התורה והתפלה. אולם אחר הלימוד כשפונה על עסקיו לאכול ולשתות ולעסוק בצרכיו נשכח מלוח לבבו והוא מתגאה ורם לבבו על אשר כבר למד ומי כמוהו מורה. נמצא כי הלימוד הי' לו לרעה ח"ו כרל. אך כשהי' בהמ"ק קיים הי' היראה בשלימות כל היום כמ"ש יראת ה' טהורה עומדת לעד. ר"ל כשהיא עומדת לעד אזי היא טהורה. ולזה נקראת ירושלים ירא שלם שהי' היראה בשלימות תמיד. וז"ש כאן למען תלמד ליראה את ה' כל הימים. שיהי' חופף עליך יראת השם אחר הלימוד כמו קודם הלימוד בל תמוט לנצח:
(מכי"ק)
כי יכרית ה' אלקיך וכו' ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני. בפרשה זו יש לרמז על קדושת הזיווג. כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש. שהבנים עיקר הוא שיהי' צדיקים תלוי בכוונת האב ואם בשעת הזיווג כמבו' בספרים. וז"פ בזמן שהאיש ואשה שלום ביניהם שם י"ה שורה עליהם ואם לאו נשאר אש מאיש ואשה. אין הכוונה כפשוטו שיהי' שלום ביניהם שגם לרשעים ג"כ יש שלום בין איש לאשתו. אך זה השלום הוא רמז ליסוד הזיווג לשם שמים. ולזה סיים ברכת כהני' בשלום. ובזה תלוי הגאול' ולכך בשבת אחר סיום הברכה המברך את עמ. ישראל בשלום מתחילין לומר יתגדל ויתקדש שמי' רבהר וגם בחול שאומרים אלהי נצור לשוני מרע מיד אחת ברכת המברך את עמו ישראל בשלום כי לקדושת הזיווג צריך ג"כ קדושת הפה ברית המעור נגד ברית הלשון. ולכן כאשר לא נעשה הזיווג לשם שמים מיד נסתלק השם הוי' ב"ה מאיש ואשה ונשאר אש. וזש. כי גם את בניהם ובנותיהם ישרפו באש. ועד"ז לפרש לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. אשה נקראת מושב. שבת היא יסוד. ולזה לא תבערו אש. ולזה הבערה אותיות עברה לחלק יוצאת שמסתלק שם י"ה מאיש ואשה. וזה ד' צדיק יבחן. כמו יוסף הצדיק שנתנסה בזה וכן כל הצדיקי' עיקר נסיונות של הצדיקים במדת היסוד יסוד צדיק. ימטר על רשעים פחים ואש כו'. היינו מדה כנגד מדה. וזה כי באש ד' נשפט כו'. את כל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות. כידוע כי בכל המצות כולם תלוים בשמירת הברית כמ"ש ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים. וזה את כל הדברים כו' העיקר אותו תשמרון לעשו' עשי' הוא תיקון. לא תוסיפו ולא תגרעו ממנו הוספה היינו עבירה אבר קטן יש באדם כו' ולא תגרעו ממנו. פן יאמר האדם אהי' פרוש לגמרי אפי' לקיום המין ולא אשא אשה כלל. ולזה אמר ולא תגרעו ממנו בהדי כבשא דרחמנא למה לך. וזה הי' כוונת חזקי' שלא רצה לישא אשה כלל:
ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך כו'. יל"ד מה זה הלשון ונתן לך רחמים שזהו מורה שיתן לך ענין הרחמנות ויהי' לך על זולתך ואח"כ אמר ורחמך שזהו מורה שירחם הוא עליך והם שני עניני' הפכיים בנושא אחד. אכן הנ"ל לבאר דהנה כמו שיש ב' בחינות אהבה להקב"ה על ישראל. הא'הוא שייך לישראל כמו שאמה"כ ואהבת את ה' אלקיך. והב' הוא להקב"ה שהוא אוהב עמו ישראל כמבו' בכתוב בכ"מ והאהבה העליונה של הקב"ה לישראל היא באה מכח אהבתם אליו ית"ש והוא דוגמת אור החוזר והחיו' רצוא ושוב כנודע. כן יש שני בחי' רחמים שהוא שורש הרחמנות. הא' הוא שהקב"ה מרחם על עמו ישראל להושיעם בכל עת צרה וצוקה כנודע. והב' הוא שייך לישראל שצריך להיות בכ"ע בלב אחב"י השרידי' רחמנות על קב"ה ושכינתי' כביכול ולעורר ולהבין זה מעומקא דליבא לרחם על צער גלות השכינה שהיא בגלות אתנו בעוה"ר היא ירדה בסתר המדריגה ושפחה כי תירש את גבירתה והסט"א גברה עד מאדר"ל כביכול הוא אסיר בזיקים אשר כוונת הבריא' הי' שיתגלה כבוד מלכותו בעוה"ז על בנ"י. והנה עתה בעוה"ר קרן ישראל ירדה עד עפר וכבודו מחולל ברשעים וכול' מכעיסים ועוברים רצונו ית"ש. הנה כאלה וכאלה צריך האדם לשים על לבו בכל לילה להתמרמר מאד ולהצטער על חורבן בהמ"ק ועל גלות השכינה ולרחם עלי' בכל מיני רחמנות כי פרש' ציון בידי' ומבקשת ומיללת בכל לילה להושיע לה כנודע. אבל זה כמש"א צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה. והנה נודע בשערים בעלה כל חד כפום שיעורא דילי' יוכל להבין ולהתבונן ענין צער גלות השכינה וגודל ערכה לאין שיעור אשר אך ע"ז הצטערו כל הדורות הראשונים אבותינו הקדושים אשר מעול'. וכל ספר תהלים מדבר אך מזה. ובכן כל הצרות והרעות ר"ל העוברים בעולם והרחמנות שלהם הלא שרשם היא בשכינה כביכול ולרחם עלי' להמשיך לה אורות העליונים ושפע הטוב אזי ממילא יוושע למטה בכל הטוב. והעיקר לכוון בכל לימודו ותפלתו ומעש"ט שלו רק לתיקון השכינה ולהעלות ניה"ק לאוקמי שכינתא מעפרא וליחדה עם דודה באהבה אבל מה יועיל הלימוד והלכה שאינו לשמה כנ"ל. וכי יתנחם האב היושב בבית הסוהר בבוא אליו בנו ויאמר לו הנה חדשתי היום חידוד יפה ברמב"ם או בגמרא וגפ"ת הלא אולתו בפניו יענה. מה לך הסכל לבשרני בכאלה. מה עשית למעני להוציאני מבית הסוהר הזה ומה יושיעני דברי החדודים האלה אשר חדשת לך אחרי שאינך משתדל להוציאני מזה. הלא נכון שלא לנוח ולא לשקוט כל היום וכל הלילה רק להושיעני ולחלצני בכל לבבך ובכל נפשך. והנה אמנם כן הי' כוונת הצדיקים שמסרו נפשם על קדוש השם לתיקון השכינה כי לא יכלו להתאפק ולסבול עוד צער גלות השכינה כביכול ועיקר העבודה היא להעביר הזדון והסט"א מן הארץ ותמלוך אתה ה' לבדך שלא יהי' עוד צער מעוברי רצונו ית' כמו שפרש"י על הפסוק למען ישוב ה' מחרון אפו שכל זמן שע"ג בעולם חרון אף בעולם. והנה זהו עיקר ושורש הרחמנות השייך לישראל. וע"ז אמר הכ' ונתן לך רחמים ורחמך פי' שיתן בלבך שכל ותבונה לעורר הרחמנות השייך לישראל על הקב"ה כביכול עי"ז ורחמך אח"כ ירחם עליך מכח זה. וז"ש ישוב ירחמנו וז"ש מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו ומעורר לבבם לחיים ברחמים לרחם ברחמנות לחיים ר"ת "חי "יסוד "מלכות קב"ה. וזהו הבן יקיר לי אפרים כו' זכור אזכרנו עוד ע"כ המו מעי לו. כי אני רוצה בטובתו ע"כ זכור אזכרנו בכל עת להכנים בלבבו הרחמנות האלו שבארנו כמוהם כמוני שיהי' בהם רק נאום ד' נא"ם גימ' אמ"ן גימ' צ"א. יחוד הוי"ה אדנ"י רק ע"ז יכוונו כל הימים. וזהו רחמנו כרחם אב על בנים שיהי' בלבנו רחמנות עליך כביכול כמו שאתה מרחם על בנים כנ"ל:
נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' כו' כי לא יחדל האביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך. הנראה בפי' הפסוקי' האלו מבלי שנאריך בדקדוקים כי הנה כבר פרשנו בפ' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד'. שהכוונה היא כי אם תתן צדקה על בחי' הכוונה הזו שבעבור זה יברכך ד' גם זה לא טוב בעיני ד'. וז"ש הכתוב ואל ירע לבבך בתתך לו על הכוונה זו אשר בגלל הדבר הזה יברכך ה'. כי לא זאת רצון הש"י ב"ה בנתינת הצדקה. אע"פ שהאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור מ"מ לא זו תכלית כוונת הצדקה ואמה"כ הטעם כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ר"ל אם תעשה רק על כוונה זו לעצמך הנה יהי' זה רק לטובתך אבל העני ישאר עני כי לא יחדל האביון כו'. אבל אמר הכתוב ע"כ אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך. הורה לנו הכתוב בזה דרך נתינת הצדקה שע"י כוונת הצדקה יעורר רחמים וחסדים על ישראל ע"י היחוד צדיק וצדק ועי"ז ימשיכו השפעות טובות על בנ"י בסוד והי' מעשה הצדקה שלום. וזה שאמה"כ ע"כ אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך הוא יוד"ך למעלה לפתוח צנור השפע ויהי' לכל ישראל כל טוב לאחיך לעניך ולאביונך בארצך כולם יהיו שווי' לטוב' על אופן הזה תתן צדקה: