דרוש לראש השנה מכתי"ק אשר דרש בימי חורפו כשנתקבל לרב אב"ד בק"ק ראדאמסק בשנת תקצ"ד לפ"ק:
אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם ופועלים כל טוב בלימודם כמו בשעת התפלה וז"ש שבטיכם כו' כל איש ישראל כו' מחוטב עציך עד שואב מימך וכו' פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום כו' והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמור שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך וכו'. הדקדוקים רבו. הא' מעיקרא כולל הכל בכלל והדר פרט כולם. הב'. קושי' האלשי"ך דהפרשה זאת מתחלת משונה משאר הפרשיות דהול"ל ויאמר משה אל בנ"י אתם נצבים כו' . ג'. מהו כל איש ישראל הול"ל כל אנשי ישראל. ד'. מהו מחוטב עציך עד שואב מימך מהו לשון עד. גם דהול"ל מראשיכם וכו' עד שואב מימך דהא פוחת והולך כמבואר והשתא משמע שהחוטב עצים הוא הגבוה במדריגה עכ"פ מן השואב מים ובאמת הם במדריגה אחת. ה'. מה שדקדקו כל המפרשים מהו הברית חדשה אשר קאמר לעברך בברית. אחר אשר קאמר לעיל אלה דברי הברית וכו'. ו' גם דברי הזוהר חדש ששלחו לרשב"י ז"ל. יומא חד הוי חכימא דרא בבי מדרשא שואלין ואמרין קללות שבתורת כהנים נגד בית ראשון קללות שבמשנה תורה כננד בית שני גלות האחרון קללות שבת"כ אית בהון הבטחות וחביבו דקב"ה לישראל כמ"ש וזכרתי וכו' וכתי' ואף גם זאת בהיותם כו' וקללות שבמשנה תורה לית בהו נחמה כלל וכו'. והנה האוה"ח בפ' כי תבא ובפ' זו חולק בין יחיד לרבים. וז"ל ומעתה הרווחנו למה לא נאמרה נחמה בהם כי לא נאמרה נחמה אלא בקללו' שהם לכלל ישראל כי לא יעזבם לכלותם ושיזכור להם זכות ברית אבותם משא"כ היחידים מהם כי ירשיעו וכו' עד עולם. והלא תמצא שיצוה ד' לאבד עיר מישראל ולשימה תל עולם והיא עיר הנדחת ואצ"ל אם אדם כי ירשיע להמיתו בב"ד ומה נחמה יש לזה לאבדו מן העולם וכן תמצא בפ' נצבים כשהזכיר רשעת משפחה אחת או שבט אמר ומחה ה' את שמו מתחת השמים ולא הזכיר נחמתו וכו' ע"ש היטב. (במחילה מכבוד תורתו) ולא ניחא למרייהו לומר הכי ישתקע הדבר ולא נאמר הרי נאמר כי לא תחפוץ במות המת ונאמר בל ידח ממנו נדח כמבואר בספרים הקדושים ובפרט בספר הגלגולים מהאר"י ז"ל פרק ד' שכל ניצוץ נשמה שלא קיימה כל התרי"ג מצות במעשה ודבור ומחשבה מוכרחת להתגלגל אפי' אלף פעמים עד שיתקן וז"ש הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר וכו' היינו אם לא תיקן כלל בג' הגלגולים ואזי יורד לגיהנם אבל כשמתחילין לתקן ומניחין מעשי אבותיהם אזי נקרא אוהב ואז הקב"ה עושה עמהם חסד שיהיו נמשכים הגלגולים לאלפים וזהו ועושה חסד לאלפים ע"ש בפ' ד' ובפ' ז'. ויותר נפלא מבואר בכתבי האר"יז"ל בס' לקוטי תורה שבלעם הרשע הי' לו תיקון בגלגולים. וז"ל על פסוק תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו הקשה הא לא נתקיים רק נהרג בחובו הטמא. וא"כ למה כתבה התורה דברים בטלים ח"ו. דע כי בלעם נתגלגל בנבל וכו' אך תשלום גלגולו בכמהם בן ברזילי וזהו ותהי אחריתי כמוהו עכ"ל. וכן בישעי' כתב האר"י ז"ל שאי סביב עיניך כולם "נקבצו "באו "לך כו' ר"ת נב"ל. וכבר הודעתיך כי גלגול בלעם הוא נבל ומעולם לא עלה על לב אדם שיצא מטומאה הגדולה ורצוצה כ"כ אח"כ קדושה. אמנם אחר שנתקן בנבל משם התחיל התיקון וכן שאר נשמות היוצאת מטמאים וכשיבואו לעתיד לבא יתמהו כל העולם עליהם איך אפשר זה ליתן טהור מטמא ואז שאי סביב עיניך וראו כאדם המתמיה ונושא עיניו לראות בדבר תימה המבהילו עכ"ל. ואם זה נאמר בהטמאים ק"ו בבני ישראל שהם זרע קודש מחצבתו שלעתיד לבא יהיו כולם מתוקנים וזה הוא עיקר הבטחה בת"כ ואף גם זאת כו' תדע דאלו כפשוטו מאי קאמר הזוהר דבת"כ נאמר הבטחות א"י הבטחתם הרי נהרגו בבית ראשון לאלפים ולרבבות עד אין מספר. כמה הרג נבוזראדן וכמה הרג נבוכדנצר כל הסנהדרון כמבואר בקינות ובמדרשים ובתד"א פרק למ"ד ששיערו החכמים לים הגדול והי' שלשה חלקים דם כו' ושבע שנים בצרו עכו"ם כרמיהם מדמם של ישראל ע"כ. ואם שנשארו מעט מהרבה מאי הנאה והבטחה לאותם שנהרגו ברעב ובדבר ובחרב במה שישארו קצת מהם ועוד הרי גם בבית שני נשארו ות"ל אנו קיימים עדיין כן ירבה וכן יפרוץ א"כ מה הי' כוונת הזוהר בקושייתו אלא ע"כ הדברים כר'ל דעל אותן שחטאו בבית הראשון נאמר להם הבטחה שירחם עליהם על ידי גלגולים כמ"ש בלעם ותהי אחריתי כמוהו ונתקיים מחמת שנכתב בתורה קיים הקב"ה הבטחתו. וא"כ גם עליהם נאמר ואף גם זאתכו' לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי כו' א"כ יש לנו הבטחה שיהי' להם תקומה ע"י גלגול אבל אותם שבבית שני לא נאמר בהם שום הבטחה ע"ז תמה הזוהר וכי ח"ו יאבדו לדורי דורות עד אין תקומה וס"ד הי' מחמת שנשתרשו בחטא ונשנו כ"כ. ע"ז תירץ הזוהר ע"ש. וזה ברור מאד בפי' הזוהר ומה שהקשה האוה"ח מעיר הנדחת וממי שנהרג בב"ד לפ"ז פשיטא דלק"מ הרי מצינו בעכן שיש לו חלק לעוה"ב כמבואר בש"ס וכן כל הרוגי ב"ד ואדרבא המיתה בב"ד הוא מצד החסד כמבואר במלכים א' שצוה דוד לשלמה. וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרוי' וכו' ועשית כחכמתך ואל תרד שיבתו בשלום לשאול. וכן נאמר שם אצל שמעי בן גרא הרי שזה הי' חסדי השם ב"ה בארבע מיתות ב"ד ולאח"ו בדרך נקמה כהריגת מלך בשר ודם למורדים. וע"ז אמרו במקום שיש דין למטה אין דין למעלה וקבלו ענשם בעוה"ז וכמאמר הכ' כי כאשר ייסר איש את בנו ד' אלהיך מיסרך וכו' וכל הקללות הנאמרים בספר התורה חלילה שהם דרך נקמה רק הכל בדרך פרעון החוב וכדרך שנאמר למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך וכו' (חסר אתה תיבות) א"כ נשאר עדיין קושי' הזוה"ק איה ההבטחה במשנה תורה וכנ"ל. גם יש לתמוה בפסוק והי' כשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמור שלום יהי' לי וכו' הרי אדרבא דרך בני אדם לירא מרצועה שביד המכה והכא נאמר בהיפך שמחמת שישמע את דברי האלה הזאת יאמר בלבו כי שלום יהי' לו. וגם בס' אוה"ח עמד בזה. גם מה שמסיים הנסתרות לד' אלהינו כו' תמהו ג"כ המפרשים מה שייכות לזה. גם אגב דברי יבואר מה שהקשה בכתבי האר"י ז"ל על מה שאמרו בגמ' דברים שלא נגלו למשה נגלו לר' עקיבא ותמה האר"י ז"ל האיך יכול להיות שלא ידע משה הרי כל הסודות שהיו מיום בריאות העולם ושיהיו הכל נגלה למשה ומה הם הדברים שלא נגלה למשה. גם בפ' התשובה יש דקדוקים רבים כמו שאבאר לקמן:
לכן נראה לי שהקללות והבטחות כמו שנאמרו בת"כ נאמרו ממש בקללות והבטחות שבמשנה תורה ואדרבא נאמרו הבטחות במשנה תורה יותר מבתורת כהני' וגם ליחיד דלא כאוה"ח. ואגב נקדי' לפרש דברי הש"ס במס' ע"ג דף ד' ע"א משתבח להו ר' אבהו לצדוקי בדר' ספרא דאדם גדול הוא וכו' יומא חד אשכחוהו אמרי לי' כתי' (עמוס ג׳:ב׳) רק אתכם ידעתי מכל משפחו' האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם מאן דאית לי' סיסיא ברחמי' מסיק לי' לא הוי בידי' כו' אתא ר' אבהו כו' אמרו לי' ולא אמרת לן דאדם גדול הוא ולא ידע למימר לן פרושא דהאי פסוקא. א"ל כו' בקראי מי אמרי לכו. א"ל ומ"ש אתון דידעיתו כו' א"ל אנן דשכיחן גבייכו רמינן אנפשין אינהו לא מעייני בקראי. א"ל אימא לן את. א"ל אמשול לכם משל למה"ד לאדם שנושה בשר בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת עכ"ל הש"ס. והנהכל העובר ישתומם איך הי' תנחומין של הבל. שאדם גדול אינו יכול לפרש הפסוק בתנ"ך מחמת שאינו שכיח גבי מינים. והרי אמרו כל ת"ח שאינו בקי בכ"ד ספרי תנ"ך אינו ת"ח ומכ"ש ברב ספרא שלא ידע לפרש פסוק זה. אך האמת שר' ספרא ידע וכמו שאבאר:
והנה נתחיל לפרש הכ' בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי. ובמדרש וברש"י איתא שהתפלל יעקב. שבפ' קרח נאמר בן יצהר בן קהת בן לוי ולא נאמר בן יעקב ע"ש. והנה דברי' האלו מרפסין איגרי דאם לא נאמר בתורה בן יעקב לא ידענו מזה שהי' בן יעקב הרי מבואר בכל התורה שהי' בן יעקב. ועוד תמה האוה"ח וז"ל יש להעיר על הדבר למה יזכיר ד' זכרון של הצדיקי' יצהר קהת לוי במעשה בלתי הגון הזה ומה צורך בדבר זה ורז"ל אמרו שהתפלל יעקב על עצמו שלא יזכר שמו במעשה זה משמע שהי' צריך להזכיר אלא שהתפלל ואני אתפלא על אותם שהזכיר וכן הקשה על הש"ס שם דקאמר וליחשב בן יעקב שעקב עצמו לגיהנם יעקב התפלל ע"ז וכו' תמה ג"כ מה צורך בזה ליחשב עד יעקב דוקא ע"ש:
ונקדים לפרש קושי' המפרשים השל"ה בתורת כהני' שבתוך הקללות נאמר וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' והארץ אזכור ואח"כ הדר לקללות והארץ תעזב מהם והם ירצו את עונם וכו' והדר נאמר הנחמות ואף גם זאת וכו' ותי' השל"ה כי אדרבא זה הוסיף קמחא ומיא כי אינו דומה מי שבא ממשפחה שפילה אזי אביו אינו מיסרו כ"כ אם אינו הולך בדרך הישרה אבל מי שבא ממשפחה מיוחסת אזי אביו מיסרו בכפליים זכור נא אבותיך שהיו טובים ומגרש אותו לעיר אחרת כדי שיבוא לידי הכנעה. וי"ל שבזה מיושב מה שמהפך הסדר מיעקב עד אברהם משום שכן דרך העולם להזכיר הקרוב קרוב קודם וק"ל. וע"ז נאמר בתוך הקללות וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' כי בזה הוסיף לגרש אותם כמ"ש והארץ תעזב מהם וכו' ע"כ דברי השל"ה הקדוש זלה"ה. ובזה ממילא יובן מה שהתפלל יעקב שלא יהא נזכר שמו שאז הי' דינו של קרח יותר ולא הי' לו תקנה לפי ערך החטא שהי' בן בנו של יעקב ע"כ התפלל עד"ז ומיושב קושית האוה"ח הנ"ל דלכך נזכרו שמם לתרץ מה שעל דבר זה שחלקו על משה ירדו חיים שאולה והי' מדה"ד מתוחה כ"כ עליו לכך נזכרו האבות וכו' ושפיר פריך ליחשב נמי יעקב שעקב עצמו לגיהנם וכו' שהי' יורד ח"ו לעוקבה של גיהנם לכך משני שהתפלל יעקב ע"ז:
ובזה אבא לישב דברי הש"ס במס' ע"ג הנ"ל. ולזה נקדים לפ' המשנה במס' אבות ר' אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורס ע"כ. מה חדש ר"א כאן שהוי שקוד ללמוד תורה הרי מבואר הוא והגית בו יומם ולילה. גם הסמיכות להדדי ודע מה שתשיב לאפיקורס. וזה יבואר עם מה דאי' בזוה"ק פ' אחרי דף ע"ג איסור גדול ללמוד תורה נימוסין דקשוט עם עכו"ם וז"ל ר' אבא זכאה חולקיהון דישראל דקוב"ה אתרעי בהו מכל עמין ע"ג כו' יהיב להון נימוסין דקשוט נטע בהו אילנא דחיי כו' מ"ט בגין דישראל רשימין ברשימא קדישא ובגין דא כל אינון דלא רשימא ברשימא קדישא וכו' ואסור לאתחברא בהו ולאשתעי בהדייהו במילוי דקב"ה ואסור לאודעה להו מלי דאורייתא בגין דאורייתא כלה שמא דקב"ה כו'. ומה פסחא דאיהו בשרא כתי' כל בן נכר לא יאכל בו אורייתא דהוא קודש קדשי' עאכ"ו וכו' וע"ז נאמר מגיד דבריו ליעקב וכו' לא עשה כן לכל גוי וכו' ומאן דלא אתגזר ויהבין לי' אפי' את זעירא מאורייתא כאלו אחריב עלמא ומשקר בשמא דקוב"ה כו' כתי' וזאת התורה אשר שה משה לפני בני ישראל וכו' ע"ש וכן הוא בש"ס אסור ללמוד תורה עם עובד כוכבי' וכן האריך השל"ה בזה. וז"פ האמת בדברי ר"א הוי שקוד ללמוד תורה דהיינו כל מצוה ופסוק בתורה יהי' לימוד כ"כ עד שיהי' לו פי' מכל התורה כולה והמצו' אשר לא מדברי תורה המה וע"ז נאמר ודע מה שתשיב לאפיקורם דהיינו אם ישאל לו טעמי המצו' יהי' משיב לו הכל פרושים יהיו ידועים שאינו מדברי התורה וע"ז צריך שקידה רבה בתורה שיהי' יודע איזו פירוש הוא האמת דהא שבעים פנים לתורה וגם ס' רבוא פרושים יש לתורה יהי' לו פירוש אחד אשר לא מהתורה כלל ושפיר קאמר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורס. ולזה אתי שפיר מה שמצינו כמה פעמים בש"ס ומדרשי' מה שהשיבו התנאים למיני' כמה תשובות ושאלו התלמידי' להם דחית בקש ולנו מה אתה משיב. ולכאורה דלמא האמת הוא כן. וגם תמי' גדולה למעיין היטב. ולדברינו אתי שפיר שבודאי לא הי' משיב להם ח"ו שום דבר אמת מתורתנו. ולכך שאלו ולנו מה אתה אומר. ואמר להם הפי' האמת ות"ל כוונתי הפי' האמת במשנה הזאת ודו"ק. ובזה יש להבין מעשה דתלמי המלך שנתן הקב"ה בלב כל אחד ושינו כמה וכמה דברים אף שהם מוכרחי' לכתוב עכ"פ חסירה נתנו לו שס"ת שחסר אות אחד אין שם ס"ת עלי' ודו"ק:
והשתא ממילא מיושב הפי' בש"ם במס' ע"ז. דהאמת דר' ספרא ידע הפירוש בפסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכ' את כל עוונותיכם. דהיינו שבחרתי אתכם ועשיתי בכם ניסים ונפלאו' ואתם בני אברהם יצחק ויעקב ובנים אתם לי לכן אפקוד כו' דדרך העולם האב לבנו אם הבן עשה שלא כהוגן כמה אביו מיסרו דכמה סבלתי עליך יסורים ועתה אינך עוסק בתורה. אבל אם רואה באיש רחוק שאינו בנו מדות רעות אינו נותן לב עליו ומה לו לצרה הזאת יעשה כרצונו ומרה יהי' אחריתו. ובזה יהי' מבואר הכתוב בפרושו. רק לא רצה ר' ספרא לומר להם הפירוש האמת בד"ת ופירוש שאינו אמיתי לא הי' יודע על שעה חדא. וזהו שהשיב ר' אבהו להמינים אנן דשכיחן לגבייכו רמינן אנפשין וכו' דהיינו הפי' השקר אשר לא מדברי התורה הוא. אינהו לא מעיינו בקראי. וזה כפתור ופרח בס"ד:
והשתא נחזור לפ' אתם נצבים. דכמו שנכתב שם וזכרתי וכו' שהוא אדרבא להוסיף התוכחה כן הכוונה הזה של אתם נצבים כו'. דהנה המעכבי התשובה והרבות החטאים באנשים כך הוא בב' אופנים. קצת בני אדם הטענה שלהם הוא אם ידעו שחטאו עבירות חמורות ר"ל הם מתיאשים שאין להם תקומה עוד ואין לו חלק בעוה"ב עכ"פ העוה"ז הוא שלנו וכן מצינו באחר שעשה כן כמבו' בש"ם. וכן מבואר בפסוק ישעי' כ"ב והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכל ושתה בשר ויין אכול ושתה כי מחר נמות. ופי' רש"י מחר נמות לעוה"ב הנביאי' אומרי' לנו מאת הקב"ה שלאיהי'לנו חלק לעוה"ב נעשה לנו הנאה בעוה"ז. ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון פירש"י עד תמותון מותא תנינא לעוה"ב ע"כ. ובזה הוא מדה כנגד מדה שהם אמרו שא"א להם להיות להשיג עוה"ב ע"כ לא יהי' להם. וגם יש שאינם אומרים כן רק מתיאשים מהם מן התשובה באמרם שא"א להם לעשות תשובה על כמה עבירות שעשיתי ואפי' אהי' בתענית ובצדקה כל ימי חיי אי אפשר לתקן מה שקלקלתי ובפרט אם הוליד ממזר ח"ו או שיש בידו גזילות רבים ואין לו להחזיר וכה"ג טובא. וזה מבואר ביחזקאל ל"ג ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמור כי פשעינו אתנו ובם אנחנו נמקים ואיך נחי' אמור להם חי אני נאום ה' צבאות אם אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחי' וכו'. כת הג' אומרים היינו פשוטי עם שא"א לעשות כל התרי"ג מצות ודקדוקי המצות וגם להיות לו מדה צדק ואיפה צדק וליטול ידים לאכילה ובלתי לדבר עזות עם נשים ולהסתכל בהם ובנכריות ולהיות הולך בטל כל היום ואין לדקדק במצות ציצית ותפילין וכששואלים להם אומרים שהוא אינו חסיד. וכבר האריך השל"ה בזה. וכמה בנ"א חושבים בדעתם שאם לא גנב או בא על אשת איש לא חטא כי הורגלו בדקדוקי מצות מקטנם ועד גדולם ונעשה להם כהיתר ואינם נותרם על לבם לשוב ולקיים מצות הכנסת אורחים וכה"ג טובא וגם אומרים שאי אפשר להיות נזהר בכל הדברים גם מחמת עול הפרנסה וע"ז נאמר הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. כת הד' אומרים ונעשים ענווים שאומרים כי אין הקב"ה מסתכל עליהם כלל מחמת שאינם לומדים ואפי' הם עושים מצוה אינו נחשב בעיניהם כלום באמרם שאין הקב"ה מקבל תפלתם ותורה ומצות ונחת רוח רק מהגדולים ומן הצדיקי הדור היודעים בסודות התורה וכוונת האר"י ז"ל אבל מסתם בני אדם אין הקב"ה משגיח עליהם ואינו מקבל תפלתם ואיננו שומע בקולם מחמת שאינם יודעים כוונת המצוה רק עושים מצות אנשים מלומדה. כת הה' יודעים כל זאת אך מחמת שרואים שאי אפשר לנצח היצה"ר בכל עניניהם לכך פורקים העול מעל צוואריהם לגמרי וכן כתב באוה"ח פ' בלק ע"ש שכמה בנ"א היו אומרים לו שבאם היו יודעים שימותו מיד היו חוזרים בתשובה מחמת שיודעים שא"א לנצח את היצה"ר א"כ אף מה שבידם לעשות לכוף היצה"ר ג"כ אינם עושים וזה בטל מתרי טעמי. הא' אם אחד צריך כל שבוע ב' ר"ט לפרנם ביתו האם לא ייגע להרוויח רק ד' זהו' בכל שבוע האם יניח להרוויח מה דאפשר כן ה"נ אפי' אם א"א לנצח היצה"ר בכל הדברים עכ"פ מה שיש בכחך לעשות עשה. ועוד דגוף הדבר הוא שקר שאין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו שאם לא הי' באפשר לנצח היצה"ר לא הי' מנסהו והרי מצינו שהקב"ה לא הי' רוצה לנסותאת דוד המלך ע"ה רק שהוא בעצמו התפלל ע"ז בחנני ונסני. ויש כת שטוענים שכיון שהם לא היו במעמד הר סיני וזה שלשה אלפים שנה וכי עד עכשיו יהי' הברית קיים שאותם שעמדו על הר סיני הם קבלו עליהם אבל עכשיו שהוא אלף דור מאז. גם אומרים בטענותם שיודעים שהם משורש הרע שאבי אביהם היו רשעיסח"ו. ויש כת השישית והוא גרוע מכולם שעיקר בזיון המצות והתורה והת"ח הוא אצלו מחמת שרואים שכל הרשעים עוזבי השם הם שלווים ושקטים ובריא אולם ואין הקב"ה משגיח עליהם כלל וגם מבני ישראל היותר רשעים ופושעים המה גבורים ועשירים. והבני תורה הם מדוכאים בעניות ויסורים ובזיונות. וכקושית הראשונים צדיק ורע לו ורשע וטוב לו ע"כ הוא כופר בהשגחה ובשכר ועונש האמור בכל התורה וגם ברור הוא בעיניהם שהם אם יהיו בע"ת יהיו ג"כ עניים ומדוכאים ביסורים כדרך רוב בני תורה. וכדרך שמצינו באחר שראה בלישנא דר' חוצפית המתורגמן בפי חזיר ועליו אמר האר"י ז"ל איש לשון בל יכון כו' ומה גם שרואים בעיניהם שיותר מה שעושין עבירות ורשעות ביותר הם מצליחין וכדרך שאמר אחאב לאליהו. ובזה אמרתי לפרש גם כל חלי וכל מכה וכו' שאמרו חכז"ל זה מיתת הצדיקים ולכאורה מה אכפת להו לרשעים מיתת הצדיקים. אך אמרו רז"ל מיתה זה עוני כי מתו כל האנשים כו' שירדו מנכסיהם. שמזה יבואו לכפור בשכר ועונש ועי"ז יהי' עונשו כפול ומכופל. ודו"ק ובאלה הכתות נתפסו כמעט רובא דעלמא פעם בטענה זו ומחליף היצה"ר טענותיו עשרת מונים וטוען וחוזר וטוען כידוע דרכו:
לכן לתקן כל זאת. ולאחר שאמר משרע"ה התוכחה הי' יודע החסרון אשר יגיע מתוכחה הזאת שאדרבא לא מיבעיא שלא יהיו יראים מן התוכחה הזאת וישובו מיראה אדרבא יבואו למרוד והתוכחה הוא מכשול לכמה בנ"א. והמן מן התורה מנין. וכדרך דאי' במד"ר בשעה שכ' משרע"ה את התורה הי' הקב"ה מצוה לו לכתוב נעשה אדם כו' הי' משה רבינו טוען להקב"ה אתה נותן יד ומקום לפושעים לטעות. והשיב לו הקב"ה הרי מיד נכתב ויעש ה' את האדם וכו' אלמא שהקב"ה רצה שלא יהא עכ"פ מקום בתורתו לטעות כן ה"נ. לזה הקדים אתם נצבים וכו'. ובזה יתורץ הכל. וכמו שאבאר. ואח"כ הולך וביאר למה הוצרך לזה לומר אתם נצבים. והתחיל אתם ידעתם אשר ישבנו בקרב עובדי כוכבים אשר עברתם ותראו את שקוציהם כו' כסף וזהב אשר עמהם. ונדחק רש"י בפי' אשר עמהם ולהנ"ל הוא כפשוטו דהפי' שהי' אומר שאין הקב"ה משגיח כלל בעולמו דהא הם עובדים ע"ג דהיינו שקוציהם וגלוליה' ואעפ"כ יש להם כל טוב כסף וזהב אשר עמהם ואח"כ נאמר והי' כשמעו את דברי האלה הזאת. וכ"מ שנאמר והי' הוא לשון שמחה דהיינו ברואה כל האלות ורואה ההיפך שכל הרשעים מבנ"י הם שלווים ושקטים והחסידים והצדיקים הם בדיוטא התחתונה אדרבא בשמעו זאת וגם בעצמו רואה שעושה מעשה רשעות ולא נתקיים בו הקללות. ומזה נצמח לומר שלום יהי' לי שאין שכר ועונש כלל בעולם. וא"כ התוכחה עוד נותנת מגרעת ח"ו. והרי נאמר מאתו לא תצא הרעות שיבואו ח"ו לטעות מחמת התורה זה הטענה של כת הוי"ו. גם הטענה של כת הא' והב' באמרם כי מחמת שאי אפשר לעשות תשובה. וגם שאין להם כבר חלק לעוה"ב הוא ג"כ מחמת שרואים הקללות המה חמורים מאד ומר ובפרט על תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה הוא כך ומכ"ש מי שעבר עבירה חמורה ח"ו יהי' אומר כי ח"ו אבדה תקוותו לא יהי' בוודאי לו עוה"ב ובחנם לא יועיל לו תשובתו וא"א לעשות תשובה. ואדרבא בשמעו דברי האלה הזאת. בזה הוסיף חטא על פשע בשמעו דברי האלה הזאת. ולזה אמר פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה דהיינו שכבר עשה כל העבירות די והותר והי' בשמעו דברי האלה הזאת ויתיאש עצמו מן התשובה. טענה כת הג'. שאי אפשר להם לקיים כל התרי"ג מצות ודקדוקי המצות ג"כ כנ"ל והי' בשמעו תחת אשר לא עבדת בשמחה כו' יהי' כל העונשים הללו בוודאי לא נאמר זאת רק לחסידים ואנשי מעשה אבל פשוטי העם אין הקב"ה מסתכל בם כלל. וכדי לתרץ כל זאת וגם כל הטענות האלו שהם שקרים לגמרי גם כל טענת קצת האומרים שאין הקב"ה מסתכל רק על המקובלים שיש להם ידיעה בסודות התורה כנ"ל. לכן התחיל משרע"ה לדחות כל הטענות הללו. ואמר אתם נצבים היום כולכם לפני ה'אלהיכם ע"ד דאי' בדברי רש"י שמביא המדרש אגדה וז"ל למה נסמכה פ' אתם נצבים לפ' הקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבת"כ הוריקו פניהם אמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלי' ח"ו והרי אתם קיימים לפניו. היום. כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר כן האיר לכם וכן עתיד להאיר לכם וכו' ועמד בזה הרב בעל כלי יקר וז"ל דממ"נ מה קבלו ישראל תנחומין ותשובה כי מה שלא עשה בהם כלי' הוא מפני כי לא נתמלאה סאתם ואת"ל הרבו להכעים עד שהיו ראוים לקללות האלו א"כ מה זה שאמר להם שטר ושוברו עמו ובחנם יעד להם כל אותן התוכחות כי לעולם לא יפחדו מהם ומורא לא יעלה על ראשם באמרם כי כבר חטאנו כאלה וכאלה ולא רבצה בנו כל האלות האלה . גם האיש משה הבטיחנו שגם אם יוספים אנחנו לחטוא לא יגע בנו רעה ח"ו וא"כ עשה משה תרתי דסתרי אהדדי ע"ש. ועוד קשה למה לא נבהלו מן המ"ט קללות שבת"כ שבהם ג"כ די בזיון וקצף ומכות עד בלי שיעור ר"ל. ועוד מה הכוונה כיום שהוא מאפיל ומאיר וכו' מה הדמיון ומה הכוונה בדמיון הזה. דהנה נתחיל לסתור טענת האומרים הנ"ל שאין מועיל להם תשובה מרוב העונות דהנה זה נסתר מתרי טעמי. הא' כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו כמ"ש כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו כו'. ואם הי' זה האדם ח"ו לא הי' לו תקנה למה לו חיים. ולמה נותן לו הקב"ה חיות ומחזיר לו הנשמה בכל יום אלא ע"כ כי עד יום מותו מחכה לו אם ישוב מיד מקבלו. ואל תשיבנו מרשעי' עובדי כוכבים חדא שאין להם חיות מקב"ה רק מסט"א והם כקוף בפני אדם. אבל עם קודש יש להם מקב"ה לא הי' נותן לו נשמה ותהלתו לפסילים ובוודאי הי' הקב"ה נוטל ממנו הנשמה והי' בזה טובה לנשמה ולקב"ה ולגוף שלא יחטא עוד וכמו שמצינו אצל חנוך כמו שפרש"י וכמ"ש בירבעם וכמו דאי' בזוהר חדש שכן דרכו של הקב"ה ע"ש בסוף בראשית אלא ע"כ שהכוונה בזה באריכות אפיים אולי יחזרו בתשובה ומוכח מזה דתשובה מהני. וזה הכוונה בברכת המחזיר נשמות לפגרים מתים. דהיינו שהרשעים בחייהם קרוים מתים. ומחזיר נשמות כדי שישובו. וז"פ מכלכל חיים בחסד מחי' מתים ברחמי' רבים סומך נופלים כו' מכלכל חיים הם הצדיקים בחסד ואינו נותן להם בעבור צדקתם כדי שיהי' להם שכרם בעוה"ב משלם. מחי' מתים ברחמים רבים. דהיינו הרשעים לזה צריך רחמים רבים שנותן להם חיים כדי שיחזרו בתשובה . אך שקרוב להפסד ורחוק לשכר. ועוד נסתר טעמם. דמה שבאמת בנ"י חוזרים בתשובה הוא הנשמה שמוסרת לאדם ונותנת לו הרהורי תשובה בכל יום ויום בת קול יוצא שובו בנים שובבים כמבו' בזוה"ק. והנשמה שומעת כל זאת והיא מודעת זאת להגוף. ולזה מצינו שהרבה בעלי תשובה היו בעולם וכמו שהאריכו בספרים מזה. ובזה פרשתי הפ' נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו. דהיינו שבכל אדם מחמת שיש לו נשמה דהיינו הנפש זה הוא משיבו לתשובה וע"ז אמר למען שמו דהיינו שבכל אדם יש בו נפש רוח נשמה ונשמה לנשמה נגד ד' אותיות הוי' ב"ה כמבו' בספרים ובפרטות על כל אבר ואבר. ולזה אמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך כו'. והמחנה הוא הרמ"ח איברים כמבו' בספרים. ולזה קאמר למען שמו. ואמר גם כי אלך בגי צלמות שהרשעים בחייהם קרוים מתים הי' בטוח שלא יהי' נשאר כן מחמת כי אתה עמדי ואמר שבטך ומשענתך המה ינחמוני. דהיינו מי שיש לו שכל רואה מכח היסורים שהוא בן עוה"ב להקב"ה ואת אשר יאהב ה' יוכיח. וכדרך שאמרו רז"ל אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ע"כ. וכן יש לפרש דברי הפסוק בישעי' סי' מ"ב כה אמר האל ה' וכו' נותן נשמה לעם עלי' ורוח להולכים בה אני ה' קראתיך בצדק ואחזיק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים לפקוח עיני' עורו' להוציא ממסגר:
(חסר הסיום מכי"ק חבל על דאבדין)
דרוש השני לפ' נצבים תקצ"ו לפ"ק. עמוד התורה:
אתם נצבים היום כולכם כו' הדקדוקי' רבו. הביאו במדרש שזהו קאי על ר"ה. ומצאתי במג"ע בשם המדרש אימתי אתם נצבים כשתהיו כולם באגודה אחת וכן אתה מוצא שלא יהיו ישראל נגאלים עד שיהיו באגודה אחת שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדיו מארץ צפון. הנה כעת בעיר הזאת כמעט העיקר חסר רק השלום. ונדבר היום ממצוה הזאת של ואהבת לרעך כמוך שבזה תלוי הגאולה וכל הטוב. בכוונת האר"י ז"ל קודם התפלה יקבל עליו המצוה הזאת של ואהבת לרעך כמוך. וגם מה שאנו אומרים לשם יחוד ליחד שם הוי' בשם כל ישראל מהו הפירוש בזה. ומקודם נבאר ש"ס בשבת מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי א"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה על רגל אחד דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל א"ל מאי דסני לך לחברך לא תעביד זה כלל כל התורה ואידך פרושא זיל גמור. והנה הדקדוקי' רבו בזה מאד מה רצה בזה על רגל אחד הלא דבר הוא. ועוד מה דחפו באמת הבנין מה קמל"ן בזה שדחפו. ועוד מה השיב לו הלל כי התורה היא תרי"ג מצות והאיך יבא ממצוה זו לכל התורה כולה ומהיכא ידע הלכות תפילין ושעטנז ונדה וכדומה מזה ממה שיאהב לחבירו. אכן דבר גדול דבר מ"ה הגר דהנה מצינו שאמר משה להקב"ה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך ואיך כסא של רגל אחד יכול לעמוד. נ"ל לפרש בזה גם מה שמצינו באשתו של ר' חנינא בן דוסא שאמרה עד אימתי ניזל ונצטער כו' חזי לי' בחלמא עתידין כלהו צדיקי דאכלי אפתורא דתלת כרעי ואיהו דתרתין כרעי ע"ש. ונ"ל לפרש עפ"י המשנה על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילת חסדים וזה השלש רגלים שהצדיקי' מעמידי' את העולם ולכך יש להם כסא של שלש רגלים. וזהו שלשה הרגלי' הם היו האבות אברהם יצחק יעקב. אברהם מצינו בתורה העיקר שלו גמילת החסדים. יצחק עבודה היינו הקרבנות וזה עקידת יצחק יעקב איש תם יושב אהלים היינו תורה. אף שבכל אחד היו השלשה דברי' אך העיקר שבכל אחד הי' כמ"ש. ולכך הגר הזה נתיאש בעצמו שיהי' יכול לקבל התורה מחמת שלא למד בקטנותו. ועבודת הקרבנות. גר פסול לעבודה נשאר אצלו רק גמילת חסדים ומזה רצה לבא לעוה"ב ולכך אמר על רגל אחד והלל השיב לו ממצות ואהבת לרעך כמוך. והנה מהיכן ידע כל התורה ממצוה זו. נבא לבאר הדברים האלה באריכות אי"ה דהנה כתי' וירא ראשית לו צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל. וגם אמרו חכז"ל כל העוסק בתורה ובגמילת חסדים ומתפלל עם הציבור כאלו פדאני לי ולבני מן הגלות. ונקדים עוד לפ' הכתוב לא טוב היות האדם לבדו וכו'. דהנה בריאת העולם כתבו המחברים דהא מקודם ג"כ כמ"ש ד' מלך. רק הכוונה מתרי טעמי. א' כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו אין מלך בלא עם. הב'. להטיב לברואיו בעוה"ז ובעוה"ב ומקודם היו מדותיו בכח. אך לבסוף יצאו בפועל המדות ארך אפיים ורב חסד. והשתא מבואר הש"ס כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו מקיים עולם מלא כיון שבכל נפש ונפש מישראל נתקיי' ב' הטעמי' שמכל אחד מבנ"י יש לו להקב"ה נ"ר. וגם למי ייטיב הקב"ה. לכך המצוה הראשונה פרו ורבו. והנה בכוונת להטיב לברואיו הי' כוונת הש"י בתנאי אם ישמור את התורה. והנה התורה נחלקת לב' כמ"ש הרמב"ם במס' פאה שחלק אחד מדבר בין אדם למקו' וחלק השני מדבר בין אדם לחבירו. וזה הי' כוונת הקב"ה לא טוב היות האדם לבדו. חדא שעל אדם אחד אינו נקרא מלך. ועוד כיון שהי' אדם אחד בעול' לא יהי' תיקון לרמ"ח איברי' ושס"ה גידי' כמבואר בספרי' לא יהי' תיקון ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם והאיך יקוים מצות צדקה ומצות ואהבת וכל המצות עד שאמרו שלכך מוכרחי' להיות בעוה"ז חסד להיות עניים כמ"ש חסד ואמת מן ינצרוהו. ועוד כוונה אחרת יש. ונקדי' דברי הש"ס נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע עפ"י הקדמת ר' משה מקורדווארע. וא"כ אם יחטא האדם העיקר הקב"ה נושא עון למי שיש בידו להנקם מחבירו ועוצם עצמו אזי הקב"ה משלם מדה כנגד מדה וזה הפי' בקין שאמר לו הקב"ה לקין למה חרה לך הלא אם תטיב שאת היינו אם תטיב לאחיך שאת אני נושא לך העון ולאחר שחטא אמר גדול עוני מנשוא. שעשיתי נקמתי באחי בודאי תעשה לי אתה נקמה על עוונותי. אעשה לו עזר כנגדו. זכה נעשה לו עזר לא זכה כנגדו. פי' זכה נעשה לו עזר יקיים כל המצות. לא זכה כנגדו. פי' במה שחבירו יהי' כנגדו והוא ימחול לו. ובזה פרשתי הפ" בקהלת טובי' השני' מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם. היינו המצות שבין אדם לאבירו כי אם יפול האחד יקים את חבירו ואלו האחד שיפול ואיך שני להקימו. היינו אם האחד יפול שיחטא במה יהי' נמחל לו. בשני. שיחטא אחד לחבירו והוא ימחול לו:
והשתא נבוא לבאר כוונת האר"י ז"ל שקודם התפלה צריך לכוון המצוה ואהבת לרעך כמוך ואמירת לשם יחוד כו' בשם כל ישראל על כל מצוה. דהנה כתיב ויחן שם ישראל נגד ההר בלב אחד. ומקודם נבאר המדרש ויאכל בועז וישת וייטב לבו שברך ברכת המזון. עוד נקדי' הגמ' במס' סוכה ת"ר באמת אמרו בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמי' תבא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו. וכן במשנה מי שהי' אשה או קטן מקרין אותו את ההלל עונה אחריהם ותבא לו מארה. ופרש"י תמוה דמחמת שלא למד. ומה ענין הזה להלל ולברכת המזון. לזה צריכין אנו לפרש הפסוק הודו לד' כי טוב כי לעולה חסדו היינו שיהי' עיקר ההודאה על העולם כולו ולא על עצמו לבדו. וזה גם העולם נתן בלבו. רבים אומרי' מי יראני טוב. אבלדוד המלך ע"ה אמר נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירשם רבו. וזה ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם. חסדי ד' אזכיר כעל כל אשר גמלנו ורב חסדו לבית ישראל אשר גמלם ברחמיו וכרב חסדיו. וזה ובאו ציון וכו' ושמחת עולם על ראשם. היינו שכר השמחה ושכר היגון על חבירו. שישו כל המתאבלים. ובזה יהי' לאדם שמחה כפלי כפליים מחבירו לאין ערך וסוף לתשלומין על זה. ובזה נכון דברי המדרש שברך ברהמ"ז וכן הגמ' סובה הנ"ל במבואר (פי' ברהמ"ז שברך עד"ז שברך כל העולם במזון ולא נתן הודאה עבור עצמו רק על כל העולם כנ"ל) וכל זה בגוף וכן בנפש על כל נשימה ונשימה תהלל י"ה. אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים שאנו נותני' שבח והודאה על ישראל שיצאו ממצרי'. וכן נותן שבח והודאה על נתינת התורה לכל ישראל. וכן בכל מצוה ומצוה אומר בשם כל ישראל היינו שנותן שבח והודאה על כל מצוה ומכוון שכל ישראל יש להם זכי' במצוה זו ועי"ז יזכו לעוה"ב ונותנים במצוה זו נחת רוח לקב"ה. ומה גם לפי המבואר בספרי המקובלי' ובספרי' שמכל מצוה יורד השפעות טובות ונפתח מקורות השפע מכוון בזה להטיב לכל העולם כולו. ואם עוסק בתורה מתפלל שיזכו כל העולם ללמוד וללמד שיהי' זכות התורה לאחרים כמו ר' חנינא בן דוסא כו' כל העולם ניזון וכו'. וז"פ מצוה להתפלל עם הציבור כמ"ש בפי' הגמ' כל העוסק בתורה ובגמילת חסדים ומתפלל עם הציבור ולמה דוקא ג' דברי' אלו אך זה נגד שלשה דברים שהעולם עומד עליהם היינו שכל הג' דברי' עושה עם הציבור ורוצה שזכות המצוה יהי' לציבור וכוונתו שיהי' לימודו כאלו כל העולם לומדי' וגם בגמ"ח רוצה לעורר רחמי' עבור כל ישראל. וז"פ המפייסו כו' היינו שמתפלל בעדו. וזהאין הצדקה משתלמת אלא לפי החסד שבה. וז"פ וירא ראשי' לו צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל היינו שמשה רבינו הסתכל במעשה בראשי' וראה שדרכו להטיב לכן כל מה שעשה שום מצוה הי' מכוון על ישראל וז"פ משה זכה וזיכה את הרבי' וז"פ ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה שאינה של חסד ומשני תורה לשמה ללמדה הוא תורת של חסד. וז"ש גדול העונה אמן יותר מן המברך וזה צדקתך לא כסיתי בתוך לבי כו' לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב. והשתא ממילא דקאמר הלל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה שבכל מצוה צרוך האדם לעשות בשם כל ישראל ואידך זיל גמור בודאי תזכה לכל התו' שכל המזכה את הרבים היינו שמתפלל עבור הרבי' הוא נענה תחלה. ואם לאו. כשעושה רק עבור עצמו אזי אינו למעלה כלל. וז"ש נקי כפיים ובר לבב זה משה ישא ברכה מאת ד'. וזה אל תבקש גדולה לעצמך. וזה ג"כ הפי' לא טוב היות האדם לבדו שיתפלל רק עבור עצמו לא יועילו לו התפלות כלל. בקש נבוכדנצר לגנות שירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה. ע"כ דברנו מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה עין טובה. אבל תלמידיו של בלעם הרשע עין רעה אף שעושה מצוה ומעש"ט אבל חפץ להיות לו לבד חלק לעוה"ב וזה הוא שונא לקב"ה ודומה לאב שיש לו כמה בנים ואחד רוצה שבן השני ימות. וז"פ קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו. וז"פ אמרו לצדיק כל טוב וכי יש צדיק שאינו טוב אלא מי שהוא טוב לשמים ואינו טוב לבריות זה. צדיק שאינו טוב וז"פ תיו חיים ואח"כ נתהפך המדה. ועכשיו נדבר מרוב בני אדם שאין להם פנאי ללמוד וגם אינם יכולין ללמוד ולהתפלל ע"ז אין תקנה רק שלום עם חבירו והתחברות לת"ח חבור עצבים אפרי' הנח לו מחמת שיש לו רחמנות על חבירו נתעורר ג"כ עליו רחמים מלמעלה. ואהבת לרעך כמוך אני ד'מדת הרחמים. כמ"ש בפי' הפ' קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבנו ישראל באדם ובבהמה לי הוא. היינו מי שיש לו רחמנות על האדם או על הבהמה. וזה מלמדנו ממצות טעינה והענקה צער בעל חיים דאורייתא. וסימן על ישראל רחמנים. לי הוא . זה סימן שהוא חלק מהבורא ב"ה ית"ש. בפ' התשובה. ושבת עד ד' וכו' ושב כו' את שבותך ורחמך. כפל הדברים ע"פ יעזוב רשע דרכו וכו' וישב אל ד' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. כפל אל ד' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ע"פ הש"ס ונתן לך רחמי' ורחמך. וזהו הפי' כי תצא למלחמה כו' אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אחת שאלתי כו' בחצוצרות וקול שופר הריעו. לשון התחברות לפני המלך ד'. וזהו בזמן שישראל תוקעים ומריעין. ומריעים היינו התחברות. והשני הוא התחברות לצדיקים. נאמר ורגלי חסידיו ישמור כמו שיש בפרט הראש וידים ורגלים כן בכללו' ישראל כולם נחשבים כאיש אחד יש ראשי העדה ויש רגלי העדה. ויברך ד' אותך לרגלי. (חסר סיום הענין):