ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. הנ"ל לרמז דהנה על פי הרוב אנו קורין פ' שמיני אחר הפסח כי כן מרומז שמיני למלואים אחר החג. כי הנה שבעת ימי המלואים היו בניסן וכנגדן הם שבעת ימי הפסח. כי מלאי"ם היא מל"א י"ם מלא גימט' ע"ב עה"כ י"ם ר"ת "יסוד "מלכות והשם ע"ב הוא חסד שזהו מלא ברכת ה' ים ודרום ירשה היינו המשכת החסדים בניסן. וחג הפסח הוא בחי' החסד שהוא כנגד אברהם. והוא נגד המלאים שבעת ימים ימלא את ידם היינו יו"ד מל"א את ידם היינו מהחסדים יומשך למטה להשפיע כל טוב לבנ"י. וזהו אחר המשכת והתעוררת החסדים מתעורר עולם הזקנה. וזהו שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. וזה הוא הכל בפסח שאל אביך הוא ע"ד שאמרו כאן הבן שואל מאביו מה נשתנה ואם אי' בו דעת אביו מלמדו. ויגדך הוא והגדת לבנך וכו' והנה שאל אביך בחי' אב בחכמה עלאה ואם אין בו בחי' דעת אביו מלמדו. ובחי' אב בחכמה משפיע לשם ב"ן וזהו הבן שואל מאביו וזהו בחי' זקניך מעולם הזקנה ויאמרו לך ימשכו לך שפע טוב בחג הפסח וזהו בכל מושבותיכם תאכלו מצות ויקרא משה לזקני ישראל ג"כ הפי' על עולם הזקנה לחג המצות וכן במ"ת כתיב ג"כ לזקני ישראל ג"כ הפי' על עולם הזקנה כי בסיני נגלה כזקן מלא רחמים זקן יושב בישיבה הוא כמ"ש ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת כי בחסד הוא ישיבה באמת ישיבה שיש בה סמיכה. וזהו בחי' זקן יושב בישיבה של חסד וזהו אחרי המשכת החסדים בימי חג הפסח נאמר קרא משה לאהרן ולבניו הם הכהנים שהם בחי' המשפיעים החסדים ולזקני ישראל הוא בחי' עולם הזקנה בחי' זקן ויושב בישיבה שביארנו כנ"ל:
ויקחו את אשר צוה משה כו' ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. הנ"ל דהנה סדר העבודה הוא תחלה לעלות מעלה מעלה כמו שסדרו אנשי כנה"ג בסדר התפלה תחלה להתקן ולעלות בעשי' ואח"כ ביצירה ואח"כ בבריאה אצילות כו' כידוע להעובדים ובאים בשערי העולמות בתפלתם עד תפלת י"ח. אח"כ יורד השפע בשים שלום ואח"כ נפילת אפיים וכו'. היינו שבתחלה צריך להתקן ולעלות דרך כל העולמות מעלה מעלה ולעמוד לפני ה' בהיכל המלך ואח"כ שוב מוריד משם השפעות טובות מטה מטה כנ"ל. וכמ"ש אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם טל כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. היינו שנשאתי אתכם מעלה מעלה עד ואביא אתכם אלי בהיכל המלך עי"כ אח"כ וירד ה' על הר סיני הוא כנ"ל. אמנם הנה בחי' העלי' הנכונה להורדת השפע וקדושה למטה הוא ע"י המצות מעשיות כמ"ש דבקתי בעדותיך ה' ע"י עליית המצות דבקתי אני עמהם לעלות גם אני ולכך נא אל תבישני ואוכל נא להמשיך על ידיהם שפע טוב לעולם ולכך במצרים שהי' צריך הורדת השפע הקדושה בתוך מצרים ממש כנודע צוה להם הקב"ה מצות מעשיות כמו הפסח והמילה וכיוצא ועי"כ ועברתי בארמ"צ אני ולא מלאך כו'. אבל ע"י תלמוד תורה הנה הוא רק בחי' עלי' במחשבה ישראל עלה במחשבה. וז"ש באברהם אע"ה כאשר אמר אדני אל נא תעבור מעל עבדך דהיינו שיהי' השראת השכינה אתו בעולם העשי' הזה. הנה ע"ז נאמר לו ע"י המלאכים כן תעשה כאשר דברת. ר"ל ע"ז צריך אתה לעשות המצות בפועל מעשי ממש כאשר דברת. ובכן ע"י המילה בפועל וירא אליו ה'. אבל בשאר מקומות כתיב ואברהם עודנו עומד לפני ה'. ויגש אברהם ויאמר שהוא הי' צריך להתקרב א"ע לעלות במחשבה אל ה' וכן מצינו בכ"מ בכתוב עד"ז. והנה כן בהקדושה כתר יתנו לך למעלה למעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה אח"כ ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון עם המיחדים שמו פי' הנה יחון וישכון עם ישראל למטה להיותם מיחדים שמו הנה כביכול יורד עי"כ קדושתו משמי מרום לשכון עם ישראל בעוה"ז ע"י היחודים ומעש"ט ומס"נ של שמע ישראל וז"פ המיחדים שמו ערב ובקר כו' שמע ישראל כו'. והנה זהו האמור כאן ויקח כל העדה ויקרבו ויעמדו לפני ה'. פי' ויקרבו א"ע כקרבן במס"נ לפני ה' ע"כ אמר להם משה אח"כ זה הדבר אשר צוה ה' תעשו שצריכים אתם לעשות זה הדבר במעשה ובפועל ממש אז וירא אליכם כבוד ה' תרד השכינה למטה כמ"ש וז"ש אח"כ וירא כלהעם וירונו ויפלו על פניהם הוא בסוד נפילת אפיים כמ"ש:
ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם. ופרש"י ז"ל קרב אל המזבח שהי' אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתם בוש לכך נבחרת. הנ"ל לרמז בדבר זה עפ"י המשנה בר"ה כל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן. פי' כי ענין הצדיק המעורר רחמים על הדור לכפר עליהם אם הוא נקי מכל פשע ועון מעודו איננו יכול לדון אותם לכף זכות ולבקש עליהם רחמים. וז"פ כל המחויב בדבר שגם בו יש בו שום שמץ ופגם בדבר זה אזי יכול להוציא הרבים מידי חובתן לכפר עליהם. ומגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי'. אבל אם אין לו שום שותפות עם בני דורו בבחי' זו לא יכול לטהר על ידו וכן אמרינן במס' חגיגה המטביל כלי בתוך כלי צריך שיהי' בו כשפופרת הנוד והנ"מ בכלים טהורים המטביל בהם לא עלתה טבילה לכלים הטמאים שבתוכו עד שיהי' כשפופרת הנוד אבל בכלים טמאים מגו דסלקא טבילה לכלים גופייהו סלקא נמי לכלים דאית בהו. ר"ל ע"י כי המקוה מטהרת את גוף כלי החיצון תטהר נמי הכלי הפנימי אשר בו הרי לך כי המטהר טמאים אחרים צריך להיות ג"כ כמוהו. וז"ש בגמ' אין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים תלוי' בו. וזה הענין הי" ג"כ בחטא העגל שהי' הסיבה שיהי' אהרן קדוש ה' ג"כ נתפס בזה. כי זהו מחסד עליון שיהי' איש אחד בדור לכפר על בנ"י והוא מובחר האנושי לעמוד לשרת לפני ולפנים לכפר על בנ"י. לכן הי' אנוס על פי הדיבור להיות נתפס באפם מה להוציא את הרבים י"ח. וז"ש וכפר בעדך ובעד העם כי כאשר אתה צריך לכפר בעדך עי"ז תכפר גם בעד העם. וזה שמרמז רש"י ז"ל בצחות לשונו למה אתה בוש לכך נבחרת. ר"ל אם אתה בוש וירא לגשת לכפר על בנ"י א"כ הי' החטא שלך בחנם אבל אם תכפר היתה מלאכה שאינ' צריכה לגופא כנ"ל. כי לכך נבחרת. הבחירה שלך בזה הי' רק לטובת הדור כי בלתי אפשר לכפר על העם רק אם תצטרך לכפר גם בעדך. ובדבר זה אתה נבחרת להיות כה"ג להוציאם י"ח:
א"י ויאמר משה קרב אל המזבח וכו' וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם. כבר הקשו הראשונים ז"ל למה נאמר אצל קרבן אהרן ובעד העם הלא קרבן זה לא בא רק בשביל אהרן לבד ואח"כ נאמר ועשה את קרבן העם. ויש שתירצו שבא ליתן טעם לכך הוא מקריב קרבנו תחלה קודם הצבור כדי שיבא זכאי ויכפר על החייב. וז"פ וכפר בעדך תחלה וכאשר תהי' זכאי תוכל לכפר גם בעד העם ע"כ. אך עדיין לא הונח לנו ומי יכפר על אהרן בעצמו תחלה הלא עדיין לא נקרא זכאי ואיך יכול לכפר אף על עצמו. אך הנ"ל דהנה מבואר בזוה"ק כי אהרן הוא הנקרא שושבינא דמטרוניתא. ר"ל ע"ד המבואר בגמ' ובתד"א כי אהרן הי' רודף שלום ואוהב שלום לעשות בין איש לאשתו. הרמז בזה לקרב השכינה עם דודה ולעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. נמצא כי כל עניניו של אהרן לא הי' לצורך עצמו כלל רק הכל לצורך כללות ישראל לכפר עליהם לטהרם להיותם רצוים לפניו ית"ש ויהי' בזה שלום על ישראל. והנה כי כן לא הי' לצורך אהרן כפרה על עצמו כלל כי לא כיוון ולא רצה לעצמו שום דבר מעולם זולת מה שיהי' בזה טובה לכנ"י. ולכך כאשר בא להקריב את קרבנו ג"כ לא נצרך בשביל עצמו רק כדי לקיים הטעם הזה שיבא זכאי לכפר על החייב וע"כ בבואו להקריב את קרבנו זכה הוא בעצמו להיות יכול לכפר על עצמו כדי שיוכל לכפר על בנ"י. וזהו דוגמא דאמרינן בגמ' גיטין פ' הזורק גיטו וידו באים כאחד. והנה זהו שאמה"כ וכפר בעדך ובעד העם. ר"ל מה שתכפר בעדך הוא ג"כ בעד העם והם השייכים עיקר בקרבנך כי קרבנך הוא כמו התחלה לקרבן העם כדי שתבוא זכאי לכפר על העם על החטא כנ"ל. ולכך אמה"כ מיד ועשה את קרבן העם אח"כ וכפר בעדם:
כי היום ה' נראה אליכם. כ' במג"ע נרא"ה אליכ"ם הם אותיות א"הרן "מיכאל. דהנה מיכאל הוא כהנא רבא לעילא דוגמת אהרן כה"ג למטה. והנה מאז גם עתה עדיין מיכאל כה"ג עומד ומקריב בבהמ"ק שלמעלה ואהרן כה"ג עומד ומתפלל על בנ"י כמ"ש משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם. קוראים הוא לשון הוה תמיד כי באמת הם קוראים אל ה' תמיד עבור בנ"י והוא כמ"ש במ"א בכמה פסוקים. והנה גם אצל שמואל הנביא מבו' בספרים שלא רצה לבא אל מקום מנוחתו בג"ע רק תמיד עומד ומתפלל על בנ"י כמ"ש ושמואל שוכב בהיכל ה' שוכב תמיד גם היום. וז"ש וישב שם עד עולם. מהו עולם. אך הוא כמשמעו כי לעולם הוא בפתח היכל ה' ומתפלל על בנ"י. והנה זהו הרמז שא"א בזמירות שבת נהורא לה ימטא וברכאן דנפישין. נהר"א אותיות אהרן כשמן הטוב יורד על הזקן זקן אהרן ומשם יורד על הררי ציון כיל"ח. וזהו וברכאן דנפישין וי"ו ברכאן. וי"ו רומז למשרע"ה תפארת ישראל שהוא עולה בדעת ומשם באים ברכאן דנפישין ע"י משה ואהרן. והבן:
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. לכאורה כאן לא הי' הציווי של ברכת כהנים. אולם כבר בארנו בפי' הפ' וידי משה כבידים עפ"י הזוה"ק שהיו ידיו מכובדים. וז"ש וכאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל. כי כן כח הצדיק בהרמת ידיו לבד יכול ג"כ להשפיע להוריד חסדים. וזה ג"כ הפי' וישא אהרן את ידיו בהרמת ידיו לבד בלי שום ברכת כהנים הי' מברכם:
וירד מעשות החטאת. הנ"ל עפ"י מאמר הגמרא אין מעבירין על המצות. כי כן דרך היצר לקרר את האדם בגשתו אל העבודה זו תפלה לומר לו הלא אתה מלא עון ואיך ימלא לבבך לגשת אל הקודש. אולם האמת אינו כן כי הקב"ה שומע תפלת כל פה ומרחם על הבריות לקבל ברחמים תפלתו. וז"ש אין מעבירין על המצות. בל יעלה על זכרונו העבירות בעת עשיית המצות. סור מרע ועשה טוב בשעה שאתה עושה טוב תסיר הרע מקרב לבבך אל תזכור עוד. וזה וירד מעשות החטאת כו' בשעה שאהרן הי' מברך את ישראל לא הי' זוכר החטאת שלהם. וז"פ ואני תפלתי לך ה' עת רצון. פי' שאני מתפלל תמיד אל ה' ובטוח אני שיקובל תפלתי ויהי' עת רצון. מאשר ידעתי שהקב"ה מרחם על עמו ומקבל תפלתם ברחמים:
יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד. יש לדקדק מ"ש אתה ובניך אתך ולא נאמר אל תשת אתה ובניך מהו אתך. אך הנה כבר אמרו חכז"ל כי הפרשה זאת באה אחר מיתת נדב ואביהו לומר כי שתויי יין נכנסו. אמנם מה שנ"ל עוד בכוונת הכ' דהנה כתיב בקרבתם לפני ה' וימותו. הענין הוא כמבואר בכוונת האריז"ל בפסוק אל נקמות ה' שקאי על עשרה הרוגי מלכות כי אמרם אין בנו כח להעלות מ"נ מקליפת העשי' הזאת כי אם ע"י עשרה הרוגי מלכות שהעלו נשמתם מ"נ במס"נ והם תיקנו בחי' המלכות ואח"כ נוכל להעלות הכל ע"י מעשינו ועבודתינו ע"ש. וז"ש במס' ברכות דף ס"ב כשהוציאו לר"ע להריגה זמן ק"ש הי' ר"ל כי הוא תיקן הזמן ק"ש לדורות אחריו ע"י שהעלה א"ע מ"נ. עי"כ הוא ניקל להעלות לעולם על ידו כנ"ל. והנה כן הי' הדבר אצל נדב ואביהו שאמה"כ בקרבתם לפני ה' כי שני הנשמות הצדיקים הגדולים האלו שמסרו נפשם בתחלה קודם התחלת העבוד' בהקרבנות במשכן כי לא הי' באפשר להעלות שום קרבן אם לא שהעלו תחלה ע"י עליית נשמתם ואח"כ ע"י מס"נ שהעלו הם מ"נ יכלו להעלות קרבן לה' כי זהו ידוע בכוונת הקרבנות שהם לקרב הרחוקים להעלות כל העולמות בבחי' נ"ר נח"י וא"א להעלות קרבן מן הבהמה שהוא נפש נמוכה אם לא ע"י העלאת נפש האדם מ"נ תחלה והנה זה שאמה"כ אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם דהנה מבואר בהאר"י ז"ל כי נו"א היו בסוד נפש האדם ולז"א אנחנו טמאים בנפש האדם. והנה זהו שאמה"כ אדם כי יקריב מכם ר"ל בתחלה צריך להקריב מי שהוא אדם בסוד נפש אדם מכם כמו שהיו נו"א ואח"כ עי"כ מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם תוכלו אח"כ להעלות ולהקריב גם מבחי' הבהמה נמצא כי ענין מיתת נו"א הוא שהי' צריך הכנה ותיקון לדורות להעלות מ"נ ולהקריב אח"כ קרבנות על ידם. וזה הי' ג"כ ענין העקידה דכתיב ויעלהו לעולה תחת בנו מכח הרצון ומס"נ להעלות בנו הי' הכנה להיות האיל תחת בנו וזה ג"כ פי' הפ' הקרב את ברך אתך ע"י מס"נ של בניך תוכל גם אתה להקריב קרבנות עם בניך אתך וז"ש על פני כל העם אכבד וידום אהרן כי כאשר שמע אהרן שלא מתו בניו מחמת חטא רק במס"נ עבור כלל ישראל לא הי' דואג כלל על מיתתם. והנה זהו שאמה"כ אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו כנ"ל. בזאת יבא אהרן אל הקודש. ר"ל אחרי כי מתו שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' במס"נ והעלאת מ"נ כנ"ל. לכך בזאת יכול אהרן לבא אח"כ לכפר בפר בן בקר ביה"כ. והנה כאשר נשמות שני הצדיקים האלו הם היו יסוד והתחלה להתיקון של כל העולמות מ"נ אח"כ לדורות עולם. הנה בהם תלה הכתוב ולכך נזכרו מיתתם בפי' בתורה והם העומדים בקרבתם לפני ה' תמיד לצורך העולם והתיקון גם אחרי ביטול הקרבנות בכל דור ודור הם העומדים בפרץ כי יבואו בצדיקי הדור לסייע להתיקון כנ"ל כמבו' זה בהאר"י ז"ל שבאו בפנחם ואליהו ואלישע וכדומה. והוא שרומז אנ"א ה' הושיעה נא ר"ת "אליהו "נדב "אביהו כי על ידם ועמהם תביא לנו הישועה להעלות מ"נ והתיקון כנ"ל. ומה גם כפי המבואר כי בנים לא הי' להם ומבו' בזוה"ק כי זהו הי' ענינם לכך הצדיקים ההם אין להם מנוחה ויבואו אח"כ בתוך צדיקי הדור לצורך התיקון הנ"ל. והנה זה שאמה"כ יין ושכר אל תשת לתקן פגם בסוד היין כמבואר בהאריז"ל אתה ובניך אתך. כפי דברי האריז"ל לרמז לתקן שלא שתפו אביהם עמהם אך מעתה יהיו אתך כיל"ח. וכדברינו לרמז ג"כ אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד. כי כך תמיד יהי' זה שיהיו בניך אתך ונשמתם עומדת עמך לעולם בבואכם אל אהל מועד כנ"ל. וז"ש בס' מג"ע כי היום ה' נרא"ה אליכ"ם אותיות א"הרן מיכ"אל. כי ע"י חינוך של בניו בסוד אדם כי יקריב ע"י אתערותא דלתתא אתער לעילא תמיד שיהי' מיכאל כה"ג עומד ומקריב נשמות מבנ"י כנ"ל. והבן:
אנא ה' הושיעה נא. לפי המבואר בספרים בכתבי האריז"ל בתיבת אנ"א ר"ת "אליהו "נדב "אביהו כידוע פנחס זה אליהו שנתעבר בו נשמת נו"א. הענין בזה ע"פ מ"ש במשה רבינו ע"ה שסרב בשליחות לגאול את בנ"י ממצרים הלא הוא הי' אוהב נאמן ודורש טוב לעמו ומדוע לא יחוש לגאלם. אך הנה ידוע כי גאולת מצרים לא הי' בשלימות מחמת כי דלג את הקץ שהגזירה הי' ד' מאות שנה ואם השלימו העת ההוא הי' הגאולה בשלימות ולא הי' שום שיעבוד וגלות עוד. וז"ש לו הש"י אהי' אשר אהי' בשאר גליות. לכן סרב משה בשליחות הזה כי רצונו הי' יותר להתעכב עוד ולסבול צער הגלות עד שיתמלא הקץ שיהי' הגאולה בשלימות שלא יהי' עוד גלות. ועיקר כוונת משרע"ה הי' כדי שיתגדל ויתרומם כבודו ית"ש בעולם כמו שאנו מצפים במהרה יהא שמי' רבא מברך וכו' ישמח ה' במעשיו ונגד כבודו ית"ש לא הי' שוה בעיניו כלל צער של בנ"י. אך רצון הש"י איננו כזה כי חפצו ורצונו שיהי' מנהיג הדור כזה לעורר רחמים על בנ"י ולא לחוס על כבוד הבורא לבד. וזה הענין שמצינו בר' ישמעאל בן אלישע שנכנס לפני ולפנים והי' מתפלל על בנ"י יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך כו'. לכאורה למה לא התפלל על כבוד הבורא ובכן תן פחדך וכדומה אך באמת זה כבודו ית"ש לראות בטובת בנ"י. וזה הי' ג"כ חסרון של נדב ואביהו בקרבתם לפני ה'. פי' שהיו הולכים תמיד רק במדריגה זו לפני ה' לחוס רק על כבודו לבד למס"נ עבורו ית"ש לכך וימותו כי זה הדרך הוא לעצמו אבל לטובת הדור ולהנהיגם צריך הצדיק להיות בעל הרחמים לבקש טובתם ולעורר רחמים וחסדים. ומאשר לא הי' להם הנהגה בעוה"ז לכן נסתלקו מטוה"ז. וכן הי' באליהו שהי' בו נשמת נדב ואביהו הי' הולך ג"כ בעבדות כזה לכן אמר לו הש"י ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתך. פי' שהוא יהי' תחתך במדריגה אחרת לעורר רחמים על טובת הדור. נמצא העולה מזה כי עיקר מעלת המנהיג הדור לעורר רחמים וחסדים על הדור ודבר זה תולה עד ביאת הגואל ב"ב. וז"ש בס' נגיד ומצוה שצריך לכוון בתפלה בשעה שאומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע על עשרה הרוגי מלכות כדי ללקט הני"ק שבעשי' עד ביאת הגואל ב"ב וזה הרמז ואנ"י אנ"ה אני בא ר"ת "אל "נקמות ה' "אל "נקמות "הופיע ע"ש. וז"ש אנ"א ה' הושיעה נא. לרמז על עבדות של "נדב "אביהו "אליהו שלא היו יכולים להיות מנהיגי הדור בהעבדות הזה. אך כאשר אנו רואים גודל אריכות וכובד הגלות ושמו הגדול המחולל בין הרשעים אנו מצפים לישועת הש"י שיהי' השם שלם ויתרומם כבודו ית"ש. וז"ש אנא ה' הושיעה נא שזה העבדות של נו"א ואליהו היותם מצפים לישועת ה' אנא ה' הצליחה נא שיהי' השם שלם וכסא שלם. ומהרה יבא הגאולה ב"ב אמן:
להורות בני ישראל את כל החוקים. הנראה לרמז כח התורה שבכתב שהוא בחי' הריון אשר מטפה אחת נתהוה הולד לצאת ממנה ברי' שלימה כן הוא התורה שבכתב מדיבור אחד נתפשטו כמה הלכות בתורה שבע"פ:
הן הקריבו היום את חטאתם כו' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'. וישמע משה וייטב בעיניו. עיי' בס' או"ח שהקשה איך הורשה אהרן להורות הלכה בפני משה רבו ע"ש באורך. והנראה עפ"י מה שבארנו ברמזי מגלת אסתר בענין הדן דין אמת לאמתו מהו כפל הלשון אמת לאמתו. אך לפעמים מזמנים מן השמים ענין הטעות בלב הדיין כדי שעי"כ יצא הדין לאמתו כמ"ש בגמ' אצל רבא בענין פשיעה בבעלים אכסיף רבא לסוף אגלאי מלתא כו'. וזה אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם ע"ש באורך. וזה שהי' כאן שהוצרך בע"כ אהרן לטעות להורות הלכה בפני משה רבו כדי שעי"כ יצא הדין לאמתו כי אם הי' שואל ההלכה למשרע"ה לא הי' כן כמו שאח"כ באמת הודה לדבריו. וד"ל:
זאת החי' אשר תאכלו וכו'. נקדים לפ' הכתוב בישעי' אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע עפ"י הידוע לי"ח זאת רומז לשכינה ועיקר היחוד ע"י הצי"ע שומר אב"ק הרמוז בתיבת כל. וז"ש אמת ואמונה כ"ל זא"ת הוא היחוד יסוד מלכות. וז"ש יוסף לאחיו זאת עשו וחיו ע"י שמירת הברית תתקנו השכינה שנקראת זאת וחיו שזה עיקר החיות. וזאת הוא ע"י יראת שמים כמ"ש את האלהים אני ירא. וזה ג"כ אשרי אנוש יעשה זאת לעשות התיקון בשכינה. שומר שבת מחללו. כידוע כי ענין שבת הוא ג"כ בחי' צי"ע כמ"ש ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו לשון אות ברי"ק. ולכן בדברות האחרונות כתיב שמור את יום השבת כו' כי הזכירה רומז לבחי' העשי' ושמור הוא שמירת המחשבה כמו שאדם שומר חפיציו לבל יגנובו ממנו. כן שמירת המחשבה קודם העשי' להנצל מכל הרהור עבירה שלא יהרהר אדם ביום וכו'. וז"ש שומר ידו מעשות כל רע. יד"ו הוא יו"ד רומז למחשבה. מעשות כל רע כל רומז לבחי' צדיק לטובה כן את זה לעומת זה להיפך ג"כ עומק רע לעומת טומק טוב. וכאשר האדם איננו שומר מחשבתו יכול ליפול ח"ו בעומק כל לרע ח"ו. ונחזור למה שהתחלנו זאת החי' אשר תאכלו זאת רומז לשכינה. החי' רומז לבחי' נשמה יחידה חי'. אשר תאכלו הוא הזיווג והיחוד כמ"ש הלחם אשר הוא אוכל. ועיקר היחוד ע"י שמירת כל מחשבותיו לטובה. וזהו בחי' כל וזה הענין זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. ע"י הטשי' רומז לזכור והמחשבה בחי' שמור בדבור אחד נאמרו עי"ז תוכל ליחד לומר שמע ישראל כו' ה' אחד. ולקבל עליך עול מלכות שמים ע"י בחי' זכור ושמור כנ"ל:
בין החיה הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל. כבר בארנו במ"א בענין מעלת השפע אם היא ממקום קדוש וטהור. לא כן אם היא באה מסטרא אחרא ח"ו הוא מטמטם את לבו של אדם. וז"ש ביוסף חי' רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף. פי' שהי' דואג על השפע של מצרים שהיא בחי' חי' רעה שלא יהנה יוסף ממנו. אך מה עשה הקב"ה ויברך ה' את ביתה מצרי בגלל יוסף. שהברכה הי' שורה למען יוסף לבל יהי' לו יניקה מסט"א משפע של מצרים רק מסטרא דקדושה. וזה ג"כ הנאמר כאן להבדיל בין הטמא ובין הטהור כו' ובין החיה הנאכלת ובין החיה היא השפע מסט"א אשר לא תאכל שצריך שמירה מזה כנ"ל: