אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו', והשיג לכם דיש וגו' ונתתי שלום בארץ וגו' (כו, ג-ו). ויש להבין, א' קושית הרמב"ם בפ"ט מהל' תשובה (ה"א) הא יעודי שכר המצות והעונש הוא לעולם הבא, וכאן זכר שכר עולם הזה וכו', יעו"ש.
ב' ענין ג' סוגים, תלכו, תשמרו, ועשיתם, צריך הבנה. ודרשת חז"ל ידוע. ג' ונתתי משמע לשון עבר, והל"ל ואתן גשמיכם ותתן הארץ יבולה, וכן ואתן שלום בארץ וכו'.
ונ"ל, דהקשה הרמב"ם ובעל עקידה מביאו מאחר שכל פועל יפעול פעולתו שיהי' פועל נכון ולא פועל ריק, ובזה יפול התימה על הבורא יתברך שבדור המבול לולי נח שמצא חן הי' העולם חרב ונאבד, וח"ו הוי פועל ריק. ומשני וכו', יעו"ש.
והנה קושיא זו שהקשה הרמב"ם בכללות העולם תיקשי ג"כ בפרטות בריאות האדם, שנמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא (עירובין יג:) מאחר שרחוק משכר וקרוב להפסד, וח"ו הוי פועל ריק.
ונ"ל דקושיא זו מבואר על פי מה שכתבתי לעיל בפ' בהר ביא[ו]ר משנה (אבות ד, כב) הילודים למות והמתים להחיות. דמבואר על פי משל, שנאבד למלך אבן יקר הערך במצולת ים, והוצרך לשלוח בניו שם, והיה בזה ג' סוגים. א' שסבר שאביו השליכו מעל פניו ונשאר שם. ב' שחשק לחזור למקורו לאביו, ותו לא. ג' שהבין שביאתו שם הוא לאיזה תועלת, וחיפש ומצא האבן טוב וחזר לאביו בשמחה, עיין בפרש' כי תבוא, א"כ לא הוי פועל ריק, כי צדיק יסוד עולם סוג ג' שטרח ומצא האבן טוב להעלות מ"ן, ועבורו נבראו כולם לצות לזה (ברכות ו:).
ובזה יובן אם בחוקתי תלכו, כמו אם כסף תלוה את עמי (שמות כב, כד) לשון חוב, כך אם יצירת האדם בעולם הזה בחק בלי טעם, כי הטעם והסברא הי' נח שלא נברא, וז"ש תלכו, כי היצירה בעולם הזה נקרא הליכה, על שהוא קרוב להפסד, ורחוק משכר הנקרא ביאה היפך הליכה, וכל זה שנקרא הליכה היינו לסוג א' שנשאר במצולת ים.
ואת מצותי תשמרו, סוג ב' הנ"ל, שומר ל"ת כמשמעות השמר פן ואל (עירובין צו.) שלא לעבור עבירה, שיוכל לחזור לאביו כמו שירד, שיחזור למקום מחצבו, אבל בקיום התורה והמצות למצוא אבן יקר הערך לא עשה זה.
ועשיתם אתם, סוג ג', לעסוק בתורה ומצות להעלות מ"ן, שהוא אבן יקר הערך להעלותו מ"ן מרפ"ח ניצוצי ז' מלכים וכו'.
ונתתי גשמיכם בעתם, ר"ל ע"י מעשיכם הטוב שגרמו שנתנה הארץ יבולה להעלות מ"נ, להשפיע מלמעלה שפע טוב ומ"ד ע"י יסוד צדיק הנק' שד"י, וכאשר תתהפך כחומר חותם נעשה די"ש, על ידי שפע הטוב השיג לכם דיש את בציר, והכל על ידי תיקון מעשה של בני האדם עם הכוונה, שישתדל האדם בגשמי וצורך הדיוט ויכוין ברמיזותיו למעלה אל השכינה, ואע"פ שהש"י מסייע לבאים לטהר אני נתתי גשמיכם בעתם, שיזכו לקדש הגשמיות שלכם בעתם שהיא השכינה, מ"מ על ידי טוב בחירתם ונתנה הארץ יבולה, ראוי שישיג לכם דיש וגו'.
וקיד[ו]ש את עצמו בגשמי, היינו אכילה, מלבד כוונת אכילה בירור ז' מלכים וכו', יכוין בדרך לגמול חסד עם נפשו אכסנאי (ויק"ר בהר לד, ג), כמו הלל הנ"ל שזכרתי בפ' בהר, ושינה בסוד דורמיטא, ומשא ומתן בסוד בירר ל"ט מלאכות, באופן בכל דרכ"יך הגשמיי דעה"ו, לייחד קבה"ו, וכמו שכתב בספר תומר דבורה הרבה דברים, יעו"ש.
וז"ש ונתתי גשמיכם בעתם, על ידי שזכו להעלות מיין נוקבין - ונתנה הארץ העליונה יבולה, ולהשפיע מ"ד - כי העץ השדה יתן פריו הוא זעיר אנפין הנקרא עץ החיים מהלכו ת"ק שנה (ירושלמי ברכות פ"א ה"א) והשיג וגו' ונתתי שלום בארץ, שכבר נעשה יחוד יסוד ומלכות למעלה. והשבתי חיה רעה מן הארץ, לבער הקוצים מן הכרם ה' צבאות.
א"כ סרה קושיית הרמב"ם, שאין זה שכר עולם הזה, רק על ידי מעשה תחתונים גורמים יחוד למעלה, ושכרם לעולם הבא, והכל קאי ארישא דקרא, והבן.
•
עוד י"ל ביא[ו]ר ג' סוגים, בחקותי תלכו, ואת מצותי תשמרו, ועשיתם אותם. נגד זה, ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו. וזה כולל ג' סוגים שאמר הנביא ירמי' (ט, כב), אל יתהלל חכם בחכמתו, וגבור בגבורתו, ועשיר בעשרו וגו'.
ותחלה נבאר מ"ש באבות (פ"ו מ"י), אמר רבי יוסי בן קסמא, פעם א' הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי רבי מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני, אמר לי רצונך שתדור במקומינו וכו', אמרתי לו איני דר אלא במקום תורה וכו'. ועיין ביא[ו]ר זה במ"א.
וכעת נ"ל, דכתב החסיד מוהר"י יעבץ במשנה פ"ד דאבות (מ"א), בן זומא אומר איזה חכם וכו', איזה עשיר וכו'. ופירש אל יתהלל חכם בחכמתו, כשישתמש ממנו לצרכו, וכן גבור ועשיר, אלא בזה התנאי יוכל להתהלל, כשיכיר כל אחד מצד מעלתו כי אני הוא שנתתי לו ומידי היתה לו זאת, וישתמש בחלק זה אל עבודתו יתברך, אז הוא יתהלל, כי הוא עבד נאמן. אבל העושה בהיפך איך יתהלל והמעלה אשר לו גזולה היא בידו, ועתיד ליתן עלי' את הדין וכו'.
וקודם לזה כתב, בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע (משלי יד, לג). כי לא פעלה בהם החכמה מה שדרכה לפעול, לכן לא יקראו חכמים רק יודעי חכמה. וכן עושר אם ישתמש בו בעבודת הש"י אז עטרת חכמים עשרם (משלי יד, כד), אבל עושר הכסילים אולת, כי אינו עושר לפי האמת רק היא סבת אולת, כי על ידי עשרם ושלותם תחזק סכלותם וכו'.
עיין לעיל מובא מ"ש בעקידה (שער פה) לב חכם לימינו (קהלת י, ב), שפונה הכל לימין, והכסיל פונה לשמאל וכו', יעו"ש. והיינו ג"כ שחכמתו וגבורתו ועשרו פונה לימין להש"י, והכסיל בהיפך ישתמש ממנו לצורכו שהוא לשמאל.
ובזה יובן, אמר רבי יוסי בן קסמא פעם א' הייתי מ"הלך בדרך, ר"ל גם שהייתי פעם א' בתואר מה"לך שהוא היפך ביאה, דהיינו שהיה עוסק בצרכי גשמי, מ"מ הי' מחשבתו דבוק בו יתברך בסוד הנותן בים דרך (ישעיה מג, טז) ששמעתי ממורי. וגם בלאו הכי התורה נק' דרך ה', ושויתי ה' לנגדי תמיד היא דרך הצדיקים (רמ"א או"ח סי' א סעי' א). והי' מהלך בדרך התמידי שהי' דרכו תמיד לדבק בו יתברך, וכמו (שכתבתי) שכתבתי לעיל לנפש לא יטמא מחשבתו, בעמיו, גם כשהוא בתוך עמיו שהם המוני עם, שנק' זה דרך, היפך דרך הצדיקים שנק' ארח, וכמו שכתב בזוהר (ח"ב ריד:-רטו.) וארח צדיקים כאור נוגה וגו' (משלי ד, יח).
או י"ל, כי הליכה נק' שהולך ממדריגה למדריגה, היפך המלאכים שנק' עומדים על מדריגה א', ותכלית המדריגה עליונה לדבק מחשבתו בו ית', והי' מהלך במדריגה זו גם בהיותו בד"רך בתוך מדריגת המוני עם שנק' דרך, והיינו במעשיו ממש, מה שאין כן מדריגת הצדיקים נק' ארח כנ"ל, הרי שהיה פונה לימין גם בעוסקו בגשמי.
ופגע בי אדם אחד, ר"ל שפגע ומנגד למדריגתו, שגם בעוסקו בתורה ותפלה פנה לשמאל עבור צרכו, שיהי' לו עושר וכבוד. והראיה שהי' אדם אחד, וכמ"ש בזוהר כי השכינה הולך עם האדם בדרך כשעוסק בתורה לשם שמים, וכמ"ש (תהלים פה, יד) צדק לפניו יהלך, וזהו המהלך בדרך יחידי וכו' (אבות פ"ג מ"ד) יעו"ש. וכאן הי' אדם אחד, שאין השכינה משתתפת עמו, והיינו מחמת שהיה פונה לשמאל ואז אין השכינה עמו.
וז"ש שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח), שהי' השכינה עמו תמיד, והטעם כי מימיני בל אמוט, ר"ל שכל פינות הי' פונה לימין (יומא טו:) לשם שמים. ושאר ביאור הפסוקים עיין אח"ז.
ולכך הוא נתן לי שלום תחלה, שהוא הי' פנוי, מה שאין כן אני לא הי' פנוי, כי הי' עוסק בדביקתו יתברך, ולא הי' הפנאי מסכים לזה, כי אם אחר שנתן לי שלום אז הוצרכתי להחזיר לו, כי אף במקום שאין להפסיק אמרו חז"ל בפ"ב דברכות (מ"א) ומשיב שלום לכל אדם, וזה שאמר והחזרתי לו שלום אבל לא תחלה, ללמדינו שהי' במקום שאין להפסיק וליתן שלום בתחלה, וכמו שדרשו ביעקב אבינו ויפול על צואריו (בראשית מו, כט), אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף שהי' קורא את שמע וכו'.
ואמר לי רבי וכו', שהבין בזה שהי' עוסק בתורה ודביקות הש"י מסתמא הוא רבי, ושאל מאיזה מקום אתה וכו'. והענין, דכתבתי ביא[ו]ר ש"ס דבכורות (ה:), מאי רפידים, דרבי יהושע סבירא לי' שריפו ידם מתורה, ורבי אליעזר סבירא לי' כך שמה. ועוד שאלתיו מאי שטים, ואמר לי כך שמה, ורבי יהושע סבירא ליה שעסקו בשטות. ועיין מזה במ"א. וכעת נ"ל רק מר אמר חדא ומר אמר חדא, דמבואר במדרש (במ"ר כ, כב) ובזוהר (ח"ג קסה:) כי שטים המקום גורם על ידי מעיין שהי' שם לשטוף בזנות, ועתיד לטהור, וענין מעיין שהי' במקדש, עיין שלח לך יעו"ש. וז"ש (במדבר יג, יח) ואת הארץ מה היא, יש ארץ מגדלת חכמים ויש ארץ מגדלת טפשין וכו' (תנחומא שלח ו).
ובזה יובן מאי רפידים, ואמר לי כך שמה, והיינו שהמקום גורם שריפו ידם מדברי תורה. וכן שטים כך שמה, לכך עסקו בשטות. וכי תימא א"כ בטלה הבחירה, זה אינו, דכל זה מצד טבע בריאת הארץ שמצד הגלגלים הי' המקום גורם, אבל נשמת האדם למעלה מן הגלגלים לשנות טבע הגלגלים. וכמ"ש הר"י בן שושן בויכוחו עם הרמב"ם, והר"י יעבץ (אבות פ"ג מכ"א) מביאו, עיין לעיל מזה. וזהו כוונת שאלתו מאי רפידים, מאי שטים, וצ"ל כנ"ל, א"כ בטלה הבחירה ואין עונש, ומאי טעמא נענשו ויבא עמלק, וכן בשטים. וביאר לו דלעולם דשם המקום גורם, ומ"מ לא בטלה הבחירה וכנ"ל, וק"ל.
וזהו שאלתו ג"כ מאיזה מקום אתה, אפשר שהמקום גורם לקנות חכמה ודביקות הש"י שראיתי בך.
והשיב מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני, ר"ל כמו שנאמר (מלכים ב ד, ח) ושם אשה גדולה, ודרשו על שם חשיבות, וה"נ כך על שם חשיבות, היא גדולה וחשובה שמגדלת תואר חכמ"ים ולא יודעי חכמה, כי פעלה בהם מה שראוי לפעול, ואינם משתמשים במעלת החכמה לצורך עצמן רק לצורך עבודת הש"י. וכן סופרים לשבח מעלת הגבור והעושר, היינו לצורך הש"י, אבל אם משתמש לעצמו אינם סופרים ומנין לספר בשבחו כלל, כי אינם מספרים במעלת העושר של הכסילים כי נחשב אצלם לאולת, וכיוצא בזה.
והנה לפי שלא השיב לו על מקום ידוע לומר מעיר פלוני אני שהיא גדולה מחכמים וכו', סבר שאין המקום גורם לכבד האדם ואת האנשים רק האדם מכבד מקומו, וסבר שנק' עיר גדולה לפי שיש בה חכמים וסופרים. לכך אמר א"כ רצונך שתדור במקומינו וג"כ יהי' עיר גדולה מאחר שאתה תהי' שם שהוא תואר חכם וסופר.
ואז ביאר לו מפורש, איני דר אלא במקום שהוא גורם תורה ועבודת ה', כי יש מקום שגורם ההיפך וכנ"ל, וז"ש טוב לי תורת פיך וגו' (תהלים קיט, עב) וק"ל.
ובזה יובן אם בחקותי תלכו נגד מעלת החכמה שנק' חק לישראל (תהלים פא, ה), וכמ"ש בכתבים חכם מה הוא אומר וכו' החקים והמשפטים וכו'. ור"ל שאל יתהלל חכם בחכ"מתו, רק ידע שהחכמה והחק הוא שלי, ובזה לא ישתמש בחכמה רק לעבודת ה', גם בעסקו בגשמי יהי' דבוק בו ית'. וז"ש אם בחקותי תלכו, מצד שידע שהם חקותי, ישתמש בהם לצרכי, שיהי' בגדר הליכה ולא עמידה שיעמוד על מדריגה א', רק ילך למדריגה עליונה שהיא דבקותו יתברך גם בעסקו בגשמי, שנק' ג"כ הליכה היפך ביאה.
ואת מצותי תשמרו, אל יתהלל גבור בגבורתו לתועלת עצמו רק להש"י, שיהי' גבור לכבוש יצרו שלא יעבור על ל"ת שהוא תואר שמירה, כמ"ש חז"ל (עירובין צו.) השמר פן ואל אינו אלא מצות ל"ת, וז"ש את מצותי תשמרו.
ועשיתם אותם, אל יתהלל עשיר בעשרו להשתמש בו לצורך עצמו רק להש"י, שיהיה רודף צדקה לשם שמים, ואז הקדוש ברוך הוא ממציא לו בני אדם מהוגנין שיקבל שכר וכמ"ש בש"ס דבבא בתרא (ט:) וכו'. וז"ש ועשיתם או"תם כמו שנאמר (רות ב, יט) ושם האיש אשר עשיתי עמו, כי עושה חסד עם הנותן (ויק"ר לד, י) שמקבל שכר, מה שאין כן באינו נותן לשם שמים הקדוש ברוך הוא ממציא לו בני אדם שאינן מהוגנין שלא יקבל שכר, ואז אין העני עושה חסד עם הנותן, שהולך לאיבוד, שאינו מקבל שכר, וז"ש ועשיתם אותם, שתעשה חסד אתם, עם הנותנין לשם שמים.
ונגד זה אמר ונתתי גשמיכם בעתם, דכתבתי במקום אחר פירוש המשנה (אבות ב, ד) בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. דפליגי (ברכות לה:) תנא קמא סבירא לי' הנהג דרך ארץ, ורשב"י סבירא לי' והגית יומם ולילה (יהושע א, ח) כמשמעו, ואז מלאכתן נעשית על ידי אחרים, ומסיק הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם וכו'. מ"מ לא תהיה אחרי רבים לרעות ותהי' מן המועט, ובטל רצונך חרישה וזריעה, מפני רצונו יתברך לעסוק בחכמה להש"י, וגבור ועשיר גם כן לא ישתמש בו לצרכך ורצונך רק לרצונו יתברך, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, שיהי' מלאכתך נעשה על ידי אחרים, שלא יעשו רצון עצמם רק רצונך, מדה כנגד מדה.
וז"ש ונתתי גשמיכם בעתם, ר"ל הגשמיות שלכם חרישה וזריעה וכיוצא, יהי' בעתם של אחרים, שהם יעשו מלאכתך.
ונעשה עוד גם ברוחני, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. דכתבתי במקום אחר ביא[ו]ר ש"ס (עי' ברכות לב:) חסידים הראשונים היו שוהין ט' שעות לתפלה, א"כ תורתן היאך משתמר ומלאכתן אימתי נעשית, ומשני [מתוך] שחסידין הן תורתן משתמר[ת] ומלאכתן מתברכת וכו', יעו"ש.
וז"ש אם בחקותי תלכו וגו', דהיינו לבטל רצונם בג' סוגים, חכמה, גבור, ועשיר, שלא ישתמש בו לצורכו ורצונו כי אם לרצון הבורא יתברך. לכך מלבד שנתתי גשמיכם בעתם בגשמיי כנ"ל, אלא גם ברוחני ונתנה הארץ יבולה, היא סוד כוונת התפלה שהיא ארץ עליונה, כמ"ש (תהלים קט, ד) ואני תפלה, גם שלא ישהה ט' שעות ביום מ"מ יהי' שגורה תפלתו בפיו, ונתנה הארץ יבולה. וגם תורתו משתמר ונתברך, וז"ש ועץ השדה יתן פריו, שהתורה נק' עץ חיים תאוה באה (משלי יג, יב), ותואר עץ של השדה אשר ברכו ה', יתן פריו, וכמ"ש (תהלים א, ג) והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, והבן.
•
בפסוק אם בחק[ו]תי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם וגו', ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, והשיג לכם דיש וגו' ונתתי שלום בארץ וגו', וחרב לא תעבור בארצכם ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב וגו', ופניתי אליכם והפרתי אתכם וגו' (כו, ג-ט). ופירש רש"י אם בחוקתי תלכו - שתהיו עמלים בתורה. ועץ השדה - הן אילני סרק ועתידין לעשות פירות. והשיג לכם דיש - שתהיו עסוקים בו עד הבציר, ובבציר תעסקו עד שעת הזרע. וחרב לא תעבור בארצכם - אפילו חרב של שלום. והספיקות רבו וכתבתי ביאורם במ"א. וכעת נ"ל לדקדק לשון תלכו. ב' אם יעסקו בדיש עד הבציר ובבציר עד הזרע, תורתן מתי נעשית, וכקושית רשב"י בש"ס פ"ו דברכות (לה:). ג' הקשה רבי משה אלשיך, אם אפילו חרב של שלום לא תעבור, א"כ איך אמר ונפלו אויביכם לפניכם לחרב. ופירש הוא ז"ל, כי לפניכם הוא לשון קודם, כי קודם שיבאו בארצכם יפלו בחרב, איש בחרב רעהו. ד' הוה לי' למימר בחרב, מאי לחרב. ושאר הספיקות יבוארו ממילא.
ונבאר פסוק ונתתי שלום בארץ, בג' אופנים, בחי' עש"ן. ונ"ל דאיתא במדרש איכה (איכ"ר א, ח), דאמר א' לחברי' חייט לי הדין מדוכא תבירא, אפיק לי' קומצא חול, ואמר לי' שזור לי חוטין וכו'. ופירש ביפה ענף על ידי שאין להם חיבור לכך המדוכא תבירא וכו', יעו"ש. וכן אמרו בש"ס (ירושלמי פאה פ"א ה"א) דורו של אחאב שהי' שלום ביניהם נצחו, מה שאין כן וכו'.
ובזה יובן [ו]נתתי שלום בארץ, דהיינו בין איש לרעהו, ועל ידי זה וחרב לא תעבור בארצכם ונפלו אויביכם לפניכם לחרב, כוונות לפניכם כמו תמורתכם, בסוד ואתן אדם תחתיך (ישעיה מג, ד). והיינו איש בחרב רעהו, כי השנאה שהיא חרב להרוג את חברו, בו יפול, וק"ל.
או י"ל, דכתבתי לעיל, עזב תעזוב (שמות כג, ה), שיעזוב הוא השנאה תחלה, ואז גם חבירו יעזוב השנאה. וזש"ה (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך, הכוונה על ידי ואהבת לרעך, יתעורר הוא תחלה צינור האהבה לחבירו, ואז גם הוא יהי' כמוך. ובזה יובן, על ידי ונתתי שלום בארץ שאתה מעורר השלום והאהבה נגד חבירך, אז גם חבירך שהוא אויבך יתהפך מן לחר"ב חב"ר, וז"ש ונפלו אויביכם לפניכם לחר"ב, והבן.
עוד י"ל, דאמרו בש"ס (תמיד כח.) כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם, ורעה מסתלקת. ויש להבין טעם הדבר. ונ"ל, דכתבתי במקום אחר ביאור הפסוק (תהלים כה, ח) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. והענין דמבואר בעץ חיים דף ל"ה (ש"ו פ"ח) דיש אור ישר והוא רחמים, ואור חוזר והוא דין. והיינו כשהתחתונים ראוים אל הרחמים אז הש"י דרכו וישרו להטיב לתחתונים, ונק' אור ישר מצד הוי"ה. אמנם כשאין התחתונים ראוים, אז הופך פניו מהם בכעס, בסוד דומה דודי לצבי (שה"ש ב, ט), ומאיר בהם אור האחור והחוזר, שהוא דין בצמצום מצד אלדים וכו'.
העולה מזה, כשהתחתונים הופכים את פניהם ממנו יתברך כמ"ש (ירמיה ב, כז) כי פנו אלי עורף ולא פנים, אז מדה כנגד מדה גורמים לו יתברך ג"כ שיהפוך פניו מהם, ואור והשפע בא להם בסוד אחור באחור שהוא אור חוזר ודין. וכשחוזרים והופכים פניהם אליו יתברך לילך בדרך הטוב והישר, אז ג"כ משפיע להם אור ישר שהוא רחמים.
ובזה יובן טוב וישר ה', ר"ל מצד שהוא טוב ודרכו להטיב לתחתונים להשפיע להם אור ישר, על כן יורה חטאים בדרך הטוב, שיהפכו פניהם אליו ית', כדי שגם הוא ישפיע להם אור הישר, וק"ל. וז"ש (ויקרא יט, טו) ולא תהד"ר פני גדו"ל, לאחור, כאמור.
ובזה תבין פסוק אם בחוקתי תלכו וגו' ופניתי אליכם. כלומר על ידי שהפכו פניהם אליו יתברך לילך בחוקתיו, על ידי כן גם הוא יתברך יפנה אליהם פנים בפנים, ועל ידי זה והפריתי אתכם וגו', וק"ל.
וענין תועלת תוכחת מוסר הוא מה שנאמר (ישעיה כז, ה) או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי וגו'. דהיינו שיעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ומה שפנו אליו יתברך עורף ולא פנים, עתה ע"י תוכחת מוסר יפנו אליו יתברך פנים בפנים, ואז מדה כנגד מדה גורם שישפיע להם אור ישר ורחמים. ובזה יובן כל זמן שתוכחה בעולם ברכה באה לעולם ורעה מסתלקת מן העולם, והבן.
ובזה יובן ונתתי שלום בארץ, כי נודע שמו של הקדוש ברוך הוא הוא שלום (שבת י:), וכשפנו אליו עורף ולא פנים אז נסתלק שלום למעלה. מה שאין כן עתה אם בחוקתי תלכו שפנו אליו יתברך פנים בפנים, אז ונתתי שלום בארץ, שישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו בארץ, שיהי' שלום בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל שהם בארץ, ועל ידי זה ופניתי אליכם פנים בפנים מדה כנגד מדה, ועל ידי זה והפרתי אתכם והרבתי אתכם, והבן.
•
עוד י"ל, דכתבתי לעיל, תנו רבנן (דברים יא, יד) ואספת דגנך, לפי שנאמר (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן, תלמוד לומר ואספת דגנך, הנהג בהם מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. רשב"י אומר אפשר אדם חורש וזורע וקוצר תורה מה תהא עליה וכו' (ברכות לה:). והעולה משם כי רבי ישמעאל ורשב"י לא פליגי, כי מר אמר חדא ומר אמר חדא, דהיינו בשעה שעוסק בדרך ארץ לא ימוש התורה מפיו ג"כ. וז"ש רז"ל (עי' אבות פ"ב מ"ב) טוב תורה עם דרך ארץ דייקא, דאם לא כן קשיא הפסוקים אהדדי, דכתיב ואספת דגנך, וכתיב לא ימוש וגו', ולדברינו אתי שפיר וכו', יעו"ש ביאור ארוך. ובזה כתבתי ביאור תירוץ התוספות (ברכות שם ד"ה כאן) עושין ואין עושין כי הדדי נינהו, והבן.
ובזה יובן, אם בחק[ו]תי תלכ"ו, שתהיו עמלים בתורה, גם כשתלכו לעסוק בדרך ארץ שהוא תואר הליכה, (תואר הליכה) שנתרחק ממנו יתברך, היפך ביאה שהוא כשנתקרב אליו יתברך בעסקו בתורה ובתפלה. מה שאין כן כשהוא עוסק בתורה גם בעת עסקו בדרך ארץ, אז ואת מצותי תשמרו, כי ב' מצות הנ"ל ואספת דגנך, ומצות לא ימוש וגו', הם סותרים זה את זה כנ"ל, מה שאין כן עתה בעוסק בתורה עם דרך ארץ אז מצותי תשמרו, ב' הנ"ל יכול לשמור כאחד.
ואתי שפיר והשיג לכם דיש וגו', כי מיירי בעוסק בתורה עם דרך ארץ, והבן.
ועשיתם אותם, דהיינו גם בשעת עשייה שאתה עוסק בדרך ארץ, אז בחק[ו]תי תלכו ג"כ. ועוד יש מעלה נוספת, לקשר מעשה הגשמים ברוחני, כמו שביאר מורי זלה"ה פסוק כל אשר תמצא ידך בכחך עשה וכו' (קהלת ט, י). וז"ש ועשיתם אתם, לקשר מלכות סוף המדריגה בחי' אות ת' אל ראש המחשבה בחי' אות א', ע"י אמצעי אות מ', וזהו ועשיתם א"תם, והבן.
ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. ופירש רש"י הן אילני סרק ועתידין לעשות פירות. ויש להבין, כמו שהקדוש ברוך הוא היה הוה ויהיה כך התורה, א"כ איך יש בחינה זו עתה כמו לעתיד. ונ"ל דכתבתי במקום אחר ביא[ו]ר (ישעיה נח, א) הגד לעמי, כי פשעם גרמו, ולבית יעקב תאמר כי חטאתם גרמו וכו'. אמנם להכרעה מוכח, כי באתערותא דלתתא איתער לעילא, וזש"ה (תהלים פא, יד) לו עמי שומע הם המוני עם, אז גם ישראל בדרכי יהלכו וכו', יעו"ש.
ובזה יובן ונתנה הארץ יבולה, שהם המוני עם אילני סרק, יתנו פרים ויתעוררו לטובה, אז זה גורם שגם עץ השדה שהם הת"ח שנקרא עץ כנודע, ג"כ יתן פריו.
אמנם רש"י פירש עץ השדה יתן פריו, הם אילני סרק ועתידין לעשות פירות, ולא עתה. ונראה לי דכתבתי במ"א ביאור משנה באבות (פ"ו מי"א) כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעול"מו לא ברא אלא לכבודו יתברך וכו' ה' ימלוך לעולם ועד וכו', יעו"ש. העולה, כי בעולמו היינו לעתיד, יהי' היצר הרע מלאך קדוש וכו'. ובזה כתבתי ג"כ (דברים ז, כד) ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמ"ם דייקא, שיעשה מן נבל לבן וכו'. ובזה יובן ועץ השדה יתן פריו, הם אילני סרק. שהם בחי' היצר הרע שהוא עתה עבד מורד באדונו, מה שאין כן לעתיד יתן פריו, שיהי' מלאך קדוש לשמש את קונו, והבן.
ונתתי שלום בארץ. דכתב הרב משה אלשיך בפרשת שלח לך ביאור פסוק (מלאכי ב, ה) בריתי היתה אתו החיים והשלום, כי החומר והצורה הם מנגדים זה לזה, מה שאין כן בהכניעו החומר לצורה אז הוא החיים והשלום בין החומר והצורה וכו', יעו"ש. ואני כתבתי במ"א ביאור פסוק (בראשית יח, יא) ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח כנשים, כי החומר נעשה צורה וכו'.
ובזה יובן ונתתי שלום בארץ, דהיינו שלא יהי' החומר והצורה שני הפכים, כי יהי' שלום בארץ, שיעשה חומר הארץ צורה ורוחני שהוא שלום בארץ, שיש כל השלימות של הנשמה והצורה, שיש בחי' זו בחומר הגוף והארץ ג"כ, על ידי שנעשה החומר צורה. ועל ידי זה וחרב לא תעבור בארצכם, כי החרב של היצר הרע לא תעבור בארצכם, כי על ידי שהיפך מן החומר צורה נעשה ג"כ מן היצר הרע יצר טוב, כי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז, ז). וזהו ג"כ והשבתי חיה רעה מן הארץ דייקא, והבן.
ונפלו אויביכם לפניכם לחרב (כו, ח). ונבאר פסוק ישעי' סימן נ"א (יב), כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלהי ישראל. הענין, דכתבתי במקום אחר ביאור פסוק (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם וגו', דכתב הרמ"א בשם הרמב"ם באורח חיים סימן א' (א) שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח) הוא כלל גדול במעלת הצדיקים וכו', יעו"ש, וז"ש וה' הולך לפניהם יומם, שהיו מטהרים מחשבתם, ושם יה"וה הולך לפניהם תמיד, שהיו בגדר שויתי ה' לנגדי, ובחינה זו נקרא יומם כנודע וכו', יעו"ש. ובזה יובן כי הולך לפניהם יד"וד דייקא, והבן.
ובזה יובן ונפלו אויב[י]כם לפניכם, כי על ידי שהולך לפניכם ה', זה גורם ונפלו אויב[י]כם לפניכם, כמבואר בפסוק (דברים כ, ג) אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם אל ירך לבבכם אל תיראו וגו', כי ה' ההולך עמכם להלחם עם אויבכם להושיע אתכם, וה"נ כך, וק"ל.
ומ"ש לפניכם לחרב, ולא בחרב. נ"ל דכתבתי דשמעתי ממורי זלה"ה ביאור פסוק (דברים כא, י) כי תצא למלחמה על אויבך ושבית שביו. כי על ידי טענת היצר הרע עצמו בזה כובש היצר הרע, שאם הוא זריז במלאכתו לפתות את האדם בעבירה כדי לעשות שליחותו יתברך, כמ"ש בזוהר (ח"ב קסג:) משל הזונה, מזה יקח אדם מוסר לעצמו שיהי' זריז במלאכתו שלא לשמוע ליצר הרע, שהוא רצון קונו יתברך וכו', ודפח"ח. ובזה יובן ונפלו אויב[י]כם לפניכם לחרב, כי אויבכם הוא היצר הרע, בהלחם נגדו יהי' היצר הרע עצמו לחרב בידיך להלחם נגדו כנ"ל, והבן.
•
עוד י"ל ונתתי שלום בארץ, דכתבתי ביאור ש"ס (תמיד כח.) כל זמן שתוכחה בעולם וכו'. דשמעתי ממורי זלה"ה ענין רומ"ח, שכל המלחמות בעולם, וכל המחשבות זרות שבאדם, נמשך מחמת שהמ"ל אינה ביחוד עם דודה, וכאשר יתן האדם דעת לזה אז יראה ורעד יבא בו, ונעשה יחוד יראה עם נורא, ויתפרדו כל פועלי און וכו', ודפח"ח.
ובזה יובן, כל זמן שתוכחה בעולם, שיש שומע ומשמיע, אז נעשה יחוד קב"הו, וזה גורם ברכה בעולם, ורעה מסתלקת מן העולם. וזש"ה (דברים טז, יח) ושפטו את העם משפ"ט צד"ק, והבן.
ובזה יובן ונתתי שלום בארץ, שהוא יחוד קבה"ו, ועל ידי זה וחרב לא תעבור בארצכם, וגם והשבתי חיה רעה שהן מחשבות זרות ורעות, מן האדם שהוא בארץ, כי זה נמשך מזה, והבן.
ונבאר משנה אבות פ"ו (מ"ח), רבי שמעון בן יהודא משום רשב"י אומר, הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים, נאה לצדיקים ונאה לעולם וכו'. ויש להבין הא אמרו בש"ס (תענית ז.) תורה מפואר בכלי מכוער, ואיך חשיב כאן הנוי למעלה. ועוד מאי נאה לעולם יש בזה.
ונ"ל דכתב בספר יצירה פ"ד (א-ב), שבע כפולות בג"ד כפר"ת, יסודן חכמה ועושר וזרע וחיים וממשלה שלום וחן, שבע כפולות בג"ד כפ"רת בדיבור, ובתמורה תמורת חכמה אולת וכו', תמורת חן כיעור וכו'. והענין, דכתב בספר הקנה לו חכמו ישכילו זאת (דברים לב, כט), כי החכם יכוין להמשיך חכמה לזאת וכו', יעו"ש. א"כ כוונת בעל ספר יצירה ז' מדות בג"ד כפר"ת יסודן חכמה ועושר וכו', יכוין להמשיך זה אל השכינה שהיא בחי' שבע, וההיפך בתמורה יכוין להפריד הקליפות והתמורה מן השכינה, דהיינו אולת עוני וכו' וכיעור, והבן.
ובזה יובן כוונת התנא באבות, כי אלו ז' מדות הם ממש שבע כפולות בג"ד כפר"ת, שהם חכמה ועושר וכו' וחן נאה לצדיקים, והם ימשיכו מדות אלו להשכינה שנקרא עולם, ושפיר אמר נאה לצדיקים ונאה לעולם, והבן.
מה שאין כן בעסק התורה שיש בה דיני טומאה וטהרה שהם בחי' נוי שהוא חן וההיפך הוא כיעור, דעיקר לימוד התורה הוא להפריד מן השכינה הטומאה והאיסור והפסול, ואז נעשה מן הלכ"ה הכל"ה לקשטה ולייחדה אל דודה, ואז ביחוד צדיק וצדק נקרא צדיקים, ואתי שפיר מה שאמר נאה לצדיקים ונאה לעולם, והבן.
•
בפסוק בחוקתי, והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלדים (כו, יב), ופירש רש"י אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני, יכול לא תיראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלדים. והוא תמוה שזה סותר לזה, שאם יראו ממני ודאי מזדעזעים ממני.
ונ"ל דאיתא בש"ס פ"ק דברכות (ל:), עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה וכו' (תהלים ב, יא), במקום גילה שם תהא רעדה. להבין זה, נ"ל דשמעתי ממורי זלה"ה, כי בגשמי מקום שיש יראה אין גילה ובמקום גילה אין יראה, כי אם בעבודת ה' ית' למצוא במקום יראה יש אהבה, ואחר כך מצאתי בספר אלגזי.
ובזה יובן, שהתנא בא לחדש דבר שאינו אפשר בגשמי כי אם בעבודת השם יתברך, וז"ש וגילו ברעדה, במקום גילה שם תהא רעדה, שהוא באמת דבר חידוש, והבן. ובזה יבואר כוונת התוספות שם (לא. ד"ה במקום) דכתבו פשטי' דקרא וגילו ברעדה וכו', יעו"ש.
ובזה יובן פירוש רש"י, והתהלכתי בתוככם, אטייל עמכם בגן עדן כאחד מהם שהוא בחי' אהבה נפלאה הנמשך מן יראה, כמו שכתבו חכמי המוסר סוף תיבת יראה הוא תחלת אותיות אהבה וכו', יעו"ש. וז"ש יכול לא תיראו ממני, כי במקום אהבה אין שייך יראה כמו בגשמי, ת"ל והייתי לכם לאלדים שהוא בחי' יראה כנודע, כי בעבודת השם במקום גילה שם תהא רעדה, והבן.
•
בפסוק ואולך אתכם קוממיות (כו, יג). פירש רש"י בקומה זקופה. והוא תמוה, הא אמרו בש"ס (קדושין לא.) דאסור לילך בקומה זקופה. ובש"ס (ב"ב עה.) דרשו קוממיות של אדם הראשון.
להבין זה, נ"ל דכתבתי במקום אחר ביא[ו]ר משנה (יומא פ"ו מ"א) שני שעירים דיה"כ מצותן שיהיה שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחד וכו', יעו"ש. וכעת נ"ל לבאר בג' פנים עולם שנה נפש, א' באדם פרטי יעשה מחומר צורה, ואז שניהם שוין במראה ובקומה וכו'. פן ב' בכללות העולם, יעשה מאנשי החומר אנשי הצורה, ומיצר הרע יצר טוב, ונעשה מן נבל לבן, ואז שניהם שוין במראה ובקומה וכו'. פן ג' בבחי' השכינה שנקרא שנה כנודע.
והענין, דאיכא פלוגתא בש"ס דעירובין (יח.), אדם הראשון דו פרצופין נבראו, וחד ס"ל זנב. וזה שייך לביאור ש"ס דחולין (ס:), כתיב (בראשית א, טז) שני המאורת הגדולים, וכתיב (שם) את המאור הקטן וכו', וכתיב בזוהר כי בחיבור השכינה עם דודה נקרא שניהם גדולים, כי זנב ארי' נקרא וכו', יעו"ש.
אמנם חיבור המלכות עם דודה, או ירידתה, תלה בהכשר מעשה התחתונים, או לאו ח"ו, כמו שכתבתי בכוונת הייחוד ארוממך ה' כי דליתני וכו' (תהלים ל, ב) יעו"ש. וה"נ על ידי שיהיה שניהם שוין במראה ובקומה, דהיינו בפרטות אדם יחידי שעושה מן חומר צורה, ובכללות עולם נעשה מן אנשי החומר אנשי הצורה, אז שניהם שוין במראה ובקומה, ועל ידי זה גרמו למעלה שוין בקומה, אז הם שני המאורות הגדולים, והבן.
ובזה יובן ואולך אתכם קוממיות, בקומה זקופה, זהו שני קומת של אדם הראשון. כי מה שהי' תחלה זנב, נעשה עתה קומה שלימה כמותו, ואז שניהם שוין בקומה, והבן.
ובזה יובן ואולך אתכם קוממיות, בקומה זקופה. כי השכינה שהיתה במדריגה התחתונה נעשה עתה במדריגה עליונה, שנזקפה קומתה להיות שניהם שוין בקומה, והוא רמז שתי קומ[ו]ת של אדם הראשון, והבן, וזהו קוממיות.